ריפוי אסור

פרק 19- הפרעתי לך לזיין?

ראיתי אותם מתקרבים לעבר הפנימייה ונכנסים ביחד לבית הפרטי של רם.

לנשום.לנשום.לנשום

ירדתי עם נויה ללמטה, רצינו להכין פיצה.
הורדנו מתכון והתחלנו בהכנה, הייתי בלי מצב רוח והעדפתי לא לספר לנויה את הסיבה אז אמרתי שאני לא מרגישה טוב.

לשתי את הבצק והוצאתי עליו את כל עצביי, נויה הסתכלה עליי בבלבול אבל לא שאלה כלום.
״בואי נצא״ אמרתי לנויה בהחלטה של שנייה, הייתי חייבת לברוח ולשכוח, עברתי מספיק ליום אחד. לא רציתי לחשוב יותר, רציתי ולהדחיק לגמרי את רגשות הקנאה שהשתלטו עליי.

נויה זרמה איתי, בתנאי שהיא תקרא גם לבן זוג שלה שיבוא. שאלנו את דנה אם זה אפשרי והיא הסכימה, ביקשה שלא נשתה.
ברור.

עלינו למעלה להתארגן, לבשתי הפעם שמלה שחורה בלי כתפיות וחשופה קצת בחזה שיזדיין נעלתי נעלי עקב והתאפרתי. ירדנו למטה ותכננו ליסוע במונית, כשהגענו לחנייה ראיתי אותו מזווית עיניי במרפסת מדבר עם הבחורה ההיא.
יופיה עיצבן אותי. הוא לא היה נראה קרוב במיוחד, אבל עדיין רציתי לחנוק אותה ואותו.
ראיתי שהוא פוזל לכיווני תוך כדי השיחה שלו, מתחתי את חזי בתגובה והמשכתי לחנייה.

אני ונויה נכנסנו למונית, לא הצלחתי להשתחרר מתחושת הקנאה שאכלה אותי. ניסיתי להסיח את דעתי כשדיברתי עם נויה על איזה סדרה אבל המחשבות המשיכו לשוטט אליו ואליה.

כשהגענו למועדון מוזיקה רועשת קידמה את פנינו ואורות מהבהבים, עשינו את דרכינו לבר והזמנתי שתייה בניסיון להרגע ולהנות מהלילה הזה.
הרגשתי את ראשי מתחיל להסתובב ונויה אחזה בי ״אני יודעת למה את ככה״ היא לחשה לאוזני. חייכתי חיוך שיכור והנהתי.

ראשי הסתובב ורציתי לרקוד, לקחתי את ידה של נויה והיא זרמה בשבילי לרחבה. כשרקדתי הרגשתי את משקל המאורעות שקרו היום מתחיל להתרומם לי מהכתפיים. המוזיקה הייתה רועשת והאורות היו בהירים, אבל לא היה אכפת לי, הלכת לאיבוד, נאבדתי בקצב המוזיקה ובתנועות הגוף שלי. לא היה אכפת לי משום דבר, לא מהכוסית שהיתה איתו, לא ממנו ואפילו לא מרגשות הכעס והקנאה שלי.

גבר נאה תפס אותי במבטו, הוא היה גבוה שיערו שחור כמו עיניו, וזיפים עיטרו את לחייו, הוא התקרב אליי והסתכל על עיניי, הוא התכופף לאזני ״אפשר להגיד לך שאת הכי יפה פה?״ הסתכלתי על נויה שחייכה לעברי כאילו נותת אישור ומשגיחה.
חייכתי חזרה, רציתי משהו שיסיח את דעתי וקיבלתי.
רקדתי איתו במשך עשרים דקות, הוא בהחלט היה הסחת דעת טובה.
חבר של נויה הגיע והיא הייתה איתו, רקדה כמוני ולא הפסיקה להתמזמז כאילו הם לבד בעולם, שמחתי בשבילה מכל הלב.

התקרבנו עוד והסתובבתי אל פניו, רציתי לנשק אותו ולמחות בנשיקה הזאת כל זכר לבן אדם הזה.
קירבנו את פנינו עד שהרגשתי מישהו מרים אותי על הגב ומתקדם לעבר היציאה.
״נויה עלי לאוטו שלך ושהוא ינהג, אני איתה ״.

רם.

נהנתי לחצי שנייה ממגעו, מידיו שתפסו בחזקה את ירכי ולא נותנות לי לזוז.
אבל אחרי החצי שנייה הזאת התחלתי לצרוח עליו בעצבים והשתוללתי. אך זה לא הזיז לו, הוא התקרב לעבר המכונית בלי להתייחס לקללות שלי והכניס אותי לדלת האחורית ״תחגרי״ הוא הורה לי וטרק את הדלת, נכנס לתא הנהג והניע את הרכב, ביד השנייה הדליק סיגריה והתחיל ליסוע.

הסתכלתי עליו, הוא כזה אלוהי שהוא עצבני.
מה עובר עליי ?

הגענו לפנימייה ושתיתי בקבוק של שתי ליטר, מנסה לעכל מה קרה בשעות האחרונות. נאנחתי עם גבי על המקרר.
רם הגיע לאחר כמה דקות והסתכל עלי, ידיו בכיסים וראיתי את עיניו הכועסות נועצות בי מבט מוכיח.
״למה את עושה שטויות?״
חייכתי לעצמי ״מה קרה הפרעתי לך לזיין?״ אמרתי בלי לחשוב, האלכוהול עדיין זרם לי בגוף.
הוא הסתכל עליי במבט המום ואז כאילו הבין וחיוך עלה על שפתיו, חשף שורה של שיניים מושלמת ושתי גומות שלא ידעתי שיש לו בכלל.
״בואי, את צריכה לישון״ הוא אמר לבסוף וסימן לי עם ראשו לעלות למעלה.
לא התווכחתי, התקרבתי לכיוון המדרגות והתחלתי לעלות.
״ופעם אחרונה שאת יוצאת עם שמלה כזאת״ הוא ירה לעברי כשהייתי בכניסה לקומה השנייה.

ניסיתי להבין את פשר החיוך שנפרש על פניו לנוכח מה שאמרתי אבל נרדמתי עם כל המחשבות.