ריפוי אסור

פרק 43- עם כמה היית ?

הגענו לתל אביב, לפנימיה השנייה שבה שיר נמצאת.
פעם ראשונה שראיתי את המקום הזה ועמדתי מולו בפה פעור.
הוא היה ענק.
פי שלוש מהפנימייה שלי.

רם הקים הכל בשתי ידיו.
רק בשבילם.

זה היה נראה כמו שכונה יפה ומגודרת, הכל היה מטופח עם עצים ופרחים מכל הצבעים.
היה שם גן שעשועים לילדים ומגרש גדול.

רם התקדם ואני אחריו, נכנסו לאחת הדירות, מבפנים זה היה נראה כמו הבית שלנו אבל ראו לפי האופניים והמשחקים בחוץ שיש פה ילדים קטנים.

הכל היה כבר חשוך, השעה הייתה 00:00 בלילה.
התקדמנו בשקט לחדר שממול הסלון, האור היה דולק.
החדר היה מלא במשחקים ובובות, ועל הקירות היו ציורים של בת הים הקטנה ושלגיה.

מצאנו את שיר עדיין ערה שוכבת על המיטה עם עיניים פתוחות לרווחה וספר בידייה.

״רם!!!״ היא אמרה בצעקה וקפצה אל זרועותיו כששמה לב שנכנסנו ״בואי נקרא סיפור ביחד ואז נלך לישון נסיכה, מאוחר״ הוא לחש לאוזנה והרים אותה חזרה למיטה.

״את יפה. איך קוראים לך?״ היא שאלה בקולה המתוק והסתכלה עליי.

מאז שנכנסו הייתי מאובנת.
לא הצלחתי להזיז איבר מגופי, ראיתי בה אותי.
כל סרט חיי עבר מול עייני.
רם היה ההצלה שלה כמו שהיה ההצלה שלי.
של כל הילדים שבאים לפה.

התקרבתי לעבר המיטה והתיישבתי ליידה ״יולי״ אמרתי בחיוך ״וגם את מהממת״.

רם התחיל לקרוא ספר על נסיכה ודרקון. שיר הקשיבה בדריכות, עיניה נעוצות באיורים הצבעוניים בעיניין, לקראת סוף הספר ראיתי את עינייה נעצמות באיטיות.
״תשנו איתי רק היום״ היא ביקשה בקול מנומנם והניחה את ראשה על רגלו של רם.

רם נשק למצחה והרים אותה בזהירות לכרית.
״נישאר איתה קצת״ לחשתי לו ונשכבתי ליידה על המיטה, רם עלה לצד השני שלה והביט בי מעבר לגבה של שיר.
השתיקה שלו אמרה כל כך הרבה דברים, הוא לא היה צריך להוציא מילים.
נרדמנו שמבטינו תלויים זה בזה.

•••

קמנו בחמש בבוקר מההרגל, תיכננו להישאר איתה עד שתירדם לגמרי אבל נרדמנו עד הבוקר.
רם כיוון אותי לעבר הדירה הפרטית שלו שישבה בסוף הפנימיה.
נכנסתי לחדרו, בזמן שהוא יצא לסדר כמה דברים בחוץ.

החדר שלו היה גדול, מיטה ענקית ומסודרת עמדה במרכז וליידה שידה עם מנורת לילה.
נכנסתי לסוף החדר לכיווון המקלחת.
היתה שם מגירה פתוחה קצת ובה חבילת קונדומים.
נשמתי עמוק וסגרתי אותה חזק.

כשיצאתי חזרה כבר הכל היה שקט, השעה היתה 8:00 והילדים התפזרו למסגרות לכן התהלכתי בחופשיות, כשנכנסתי שיר כבר היתה לבושה לגן ורם בדיוק הכניס לה שתי כריכים ופרי לתיק.

היא הסתכלה עליי וקפצה לתוכי בחיבוק כאילו הכרנו שנים, עטפתי אותה בחוזקה בחזרה.
משהו בילדה הזו היה שונה, הרגשתי חיבור לא מוסבר אליה.

״אולי נכין פנקייקים לפני שהולכים לגן?״ הצעתי בהתלהבות.

נכנסתי למטבח והוצאתי את המצרכים להכין את הבלילה,
ערבבנו את הבלילה וחיממנו את המחבת.
שיר עמדה על שרפרף, ועזרה לנו לערבב כל כמה דקות.

לאחר כשעה סיימנו לאכול ביחד ולקחנו אותה לגן, לא לפני שהבטחתי לה שאבוא לבקר בקרוב.

״עם כמה בנות שכבת לפניי?״ שאלתי פתאום לחלל המכונית לאחר כמה דקות של נסיעה בשתיקה רועמת.

פחדתי מהתשובה אבל לא שלטתי בזה.

״הרבה״ הוא ענה בקרירות שחדרה אל הלב שלי כמו סכין.
למה שאלתי ?

הצטערתי ששאלתי את השאלה אבל לא יכולתי להחזיר אותה.
לא יודעת למה זה כל כך היה קשה לי לשמוע, ידעתי את זה. אבל עדיין, לשמוע שהוא היה עם הרבה נשים ערער אותי, בטח הן היו מנוסות, איך הם נראו ואיך הן סיפקו אותו? הייתי עדה להרבה מצבים שנשים התחילו איתו, כולן כוסיות עם רגליים ארוכות.
שנאתי אותן.

רם הרגיש כנראה את הסערה שעברה עליי ועצר בצד הדרך באמצע שום מקום .

״בואי אליי״ הוא ציווה אחרי שדומם מנוע והושיט אלי את ידו.

החזקתי לו בהיסוס את היד בחזרה, הוא החזיק בה בחוזקה והרים אותי עליו.
שמתי את רגליי בצידי גופו בזמן שהוא תפס בפניי.
הרגשתי את הרטיבות מתחילה להצטבר וידעתי שהוא הרגיש אותה גם, הרגשתי מובכת אבל ניסיתי להעיף את המחשבות מהראש.

הוא שלח את ידו לכוס הבוער שלי וגניחה עמוקה יצאה ממני, נשענתי על ההגה עם כל גופי.
״אף אחת לא העמידה לי את הזין כמו שאת מעמידה כל פעם מחדש״ הוא לחש לאזני והתקפלתי בפראות ובלי שליטה.
הרגשתי את אצבעו נכנסת אלי ונסגרתי עליה.
הוא עשה את זה באיטיות והרגשתי שאני מתפוצצת ״רם.. ת..תמשיך״ גנחתי בחוסר אונים שגרמה לו להגביר את הקצב ״תגמרי כמו ילדה טובה על האצבע שלי״ הוא דרש ואני התנפצתי לידיו ברעידות.

״אני שלך״ הוא אמר וייצב את פניו מול פניי.