ריפוי אסור

פרק 11- מיליון עיניים

ידו היתה חזקה וריטקה אותי לעבר הקיר, לא מאפשרת לי יכולת להוזיז את הראש ומהפחד גם לא איבר אחר.
התנשמתי בלחץ ודמעות התחילו לזלוג מעיניי בעוצמה רבה .

ניסיתי להניע את רגליי, לתת לו מכה באיברו אך הוא, כמו צפה את מהלכיי החזיק לי את הרגל עם היד השנייה.
״אל תנסי להתנגד״ הוא סינן לאוזני באכזריות ״יכאב לך יותר״.

זיהיתי את פניו, זה היה אותו אחד מהמסעדה.

תמונות מרגעים אחרים בחיי הבזיקו מול עיניי.

הרגשתי את ידו על שדי, מעסה אותם בזעם וגרם לי לכאב עצום. הדמעות לא הפסיקו לזלוג ואני לא הצלחתי לזוז.
לא הצלחתי לצעוק.
לא הצלחתי להילחם.

הוא הוריד את ידו לכיוון סוף שמלתי והכניס יד אל תחתוניי.

שנייה אחר כך הוא כבר היה על הרצפה.
״זריז לרכב״ רם ציווה.
לא הצלחתי לזוז

הוא הרים את הבן אדם והצמיד אותו לקיר עם ידו השנייה והלם באגרופים על כל חלק מפניו.
היה לו כעס וזעם בעיניים, הסתכלתי לשמיים, מודה לאלוהים בבכי שהוא ידע להגיע בזמן.
רציתי ללכת לרכב כמו שביקש אבל לא הצלחתי לזוז.
ירדתי על ברכיי ושמתי את ידי על פניי.

״מה השם שלך?״ הוא תפס בצווארו והצמיד אותו לקיר בכוח.
הבן אדם לא ענה, פניו היו מלאות בדם.
״תענה מה השם שלך או שתמות לפני שתספיק להגיד עשר״ הוא צעק אל פניו.
״מ..ממני.. מני זר״ הוא אמר ופחד עמוק נראה בעיניו הרעות.
רם עזב את צווארו ובעט אותו לרצפה.

נטע ואלה יצאו בצרחות בהלה מהמועדון והתקרבו אליי, הם הבינו מה קרה והסתכלו על רם.
״קחו אותה לג׳יפ השחור בחנייה״ הוא אמר בלי להסתכל עליהם. מבטו היה תקוע על הבן אדם שהתפתל מכאבים על הרצפה.
״אני מסדר כמה דברים ומגיע״.

אלה ונטע הרימו אותי בזהירות, כל אחת תופסת כתף והן מלמלות אליי סליחה מהלב.
לא כעסתי עליהן. זה לא אשמתן ולא קשור אליהן.

נכנסנו לג׳יפ הם הניחו אותי במושב האחורי ושתיהן מצדדי מלטפות את שיערי. הידקתי את הבלייזר עליי.
לא הגבתי, הסתכלתי לעבר החלון, ראיתי את רם מדבר בטלפון.
הוא הלך מצד לצד בעצבים, מוודא במבטו שהוא לא זז מילימטר מהרצפה.

לאחר כמה דקות של נצח משטרה הגיעה ועוד אדם הגיע ברכב שלו הכרתי. כנראה חבר של רם.
שתי שוטרים יצאו והכניסו אותו לניידת, החבר של רם נכנס איתם והם יצאו.

רם התקדם בעצבים לכיוון הרכב ועלה על מושב הנהג. הוא לא דיבר איתנו, הסתכל כל כמה שניות מהמראה לראות שאני חיה.

״שתי״ הוא סיבב את ידו והביא לכיווני בקבוק מים שהוציא מהתא כפפות.
הוא נהג בעצבים, ידיו תפסו בהגה בחוזקה והוא נסע במהירות.
טלפון פילח את השקט המתוח שהיה ברכב ״דבר״ רם אמר לכיוון הטלפון ״אחי, הגענו לתחנה, הכרטיס של המצלמה בדרך. אל תדאג אני דואג להכל, תדאג אתה לילדה״.
״מיליון עיניים על הזין הזה צחי״ הוא אמר בקול כבד וניתק את השיחה.

הגענו לפנימייה, אלה ונטע אחזו בי ולקחו אותי לכיוון החדר, רם הלך ראשון והתקדם לעבר הבית להראות להם איפה החדר שלי.

״תשנו אתן בחדר הזה״ הוא סימן להם על חדר האורחים ״ אני איתה״
ראיתי את מבטם מופנה אליי מבקשות אישור .
הנהנתי בהסכמה, לא הצלחתי עדיין לדבר.
לא דיברתי מאז שזה קרה.

נכנסתי לחדר והלכתי ישירות לשירותים, הייתי חייבת להקיא.
התיישבתי מול האסלה על ברכיי והוצאתי הכל.
רם היה מאחוריי ותפס את שיערי.

קמתי והוא הוביל אותי לכיור, תפס בלחיי ופתח את הברז, ביד השנייה לקח מים ושפשף את פניי.
לאחר כמה שניות של אותה פעולה הוא לקח מגבת מהארון וייבש את המים מפניי.
הרגשתי את דפיקות ליבו.

רם הלך לכמה שניות וחזר עם כיסא, הניח אותו במקלחת.
״תתקלחי ותתלבשי״ הוא דרש "אני מביא לך משהו לאכול״.

הורדתי את בגדיי והסתכלתי במראה, על צווארי סימני ידיו של הבן זונה.
נכנסתי להתקלח והתיישבתי על הכיסא, הדלקתי את ברז המים ירדו מלמעלה והטיחו בי בחזקה את הזרם, הורדתי את ראשי למטה.

אני לא רוצה לתת למקרה הזה לשבור אותי.
לא מגיע לו להשפיע עליי.
אני בן אדם חזק.

שפשפתי את גופי חזק עם הסבון, מנסה להוריד את ידיו הגועליות ממני, הרגשתי אותן עדיין עליי, מחללות כל פיסה מגופי הקר.
כמה רוע יש בעולם ?
לבשתי פיג׳מה ארוכה, לא רציתי שרם ירגיש לא בנח, רציתי שיישאר איתי. אני צריכה אותו איתי.

כשיצאתי הוא בדיוק נכנס לחדר, בידו צלחת עם סלט ולחמנייה, ביד השנייה תה. הוא הניח את האוכל על השולחן לייד מיטתי וגרר אותו בזהירות אל מול המיטה.
לא הייתי רעבה אבל ידעתי שאין עם מי להתווכח.

התחלתי לאכול והוא הסתכל עליי, הסטתי את מבטי וניסיתי לקלוט את עיניו, הוא ישר סובב את מבטו כאילו הוא לא בחן אותי כרגע.
עינו היו לא רגועות, רושפות אבל עדיין הכי יפות בעולם.
הרגשתי שהוא רוצה להגיד כל כך הרבה דברים אבל הוא שתק.
רציתי שידבר, רציתי שישמיע את קולו, ידעתי שזה הדבר שיוציא אותי מהחרא שאני נמצאת בו בשעות האחרונות.

״מה שקרה לך...״ קולו נחת עליי בלי התראה מוקדמת ותפס אותי לא מוכנה.
״כל עוד אני חי זה לא יקרה לך שוב״ הוא אמר בביטחון.
הסתכלתי על פניו והאמנתי לו.
ידעתי את זה.
אני לא יודעת מה הוא יעשה ואיך הוא מתכוון ליישם את זה אבל פשוט ידעתי.

וזה תשעת המילים שהייתי צריכה.
נשכבתי על המיטה ועצמתי את עיניי.

•••

קמתי בבוקר, נטע ואלה היו ליידי.
הם הסתכלו עלי, מחכות שאתעורר.
״אנחנו מצטערות על אתמול, לא היינו צריכות לעזוב אותך״ אלה אמרה בכאב.
״הכל טוב, לא אשמתכן שיש רוע בעולם״ עניתי, מנסה לפייס אותן.
זה באמת לא אשמתן.
ידעתי שרם כועס עליהן, ראיתי בעיניים שלו.

ירדנו להכין לנו לאכול, הצלחתי לצאת קצת מהמצב, היינו לבד כולם או ישנו או נסעו לבית.
דנה המדריכה החדשה הייתה צריכה ליסוע לתל אביב אז היא הציעה להן שהיא תקח אותן למכונית שלהן שהשאירו במועדון.
נפרדתי מהן לא לפני שהבטחתי להן שאהיה איתן בקשר כל השבת עד שאפגוש אותן בבית ספר ביום ראשון.