ריפוי אסור

פרק 13- להתרחק?

עברו כמה שבועות מאז מה שקרה, לפי מה שהבנתי הבן אדם נכנס לכלא, היו לו גם עבירות קודמות והסרטון ממצלמות האבטחה היה ההוכחה החותכת.
הוקל לי שלא הייתי צריכה להיות מעורבת.
רם דאג לזה במיוחד והערכתי אותו על זה.

התחלתי ללמוד אגרוף, נכנסתי לזה בכל הכח.
הזירה באמת הייתה הבית השני שלי, רם לא ויתר לי על אימון אחד.
ווידא לפני כל שיעור שאני בדרך.

״חברים הקשבה אליי״ קולה של דנה נשמע בארוחת הערב ״מחר אנחנו נוסעים ליומיים לכינרת, נישן באוהלים, תכינו את עצמכם״.

קולות של התרגשות נשמעו בשולחן.
אם יש משהו שכל הפנימיה אוהבת זה טיולים בטבע.

היום היה כבר יום חמישי, הם אוהבים את הספונטניות הזו.

נויה ואני סיימנו לאכול ועלינו לחדר.
הוצאנו את המזוודות שלנו והתחלנו לארגן את הדברים.
לקחתי שתי בגדי ים, גופיות, שלושה  שורטים, טייץ, שתי  חולצות רחבות, תחתונים, חזייה וכלי רחצה והיגיינה.

״אם יש משהו שרם הכי אוהב בעולם זה את הכנרת״ נויה אמרה וצחקה ״הוא גרם לנו להתאהב בה גם. כל שנה בתאריך הזה הוא מחליט שנוסעים״.

התרגשתי שהיא אמרה את שמו.
לא ראיתי אותו הרבה בשבועות האחרונים, הוא היה הרבה בתל אביב בפנימייה השנייה כנראה היה צריך אותו.. הוא היה חסר לי ברמות.
שמחתי רק מהמחשבה שאני הולכת להיות בחברתו שבת שלמה בטיול.

״את חולמת יולה״ נויה אמרה ונפנפה עם ידה מול עיניי ״את חושבת שאני לא שמה לב מה הבן אדם הזה עושה לך? למדתי להכיר אותך. כשתרצי לדבר עלזה אני פה.״
אני שרופה על נויה.
רציתי לשתף אותה אבל ידעתי מה היא תגיד וידעתי שזה יכאב לי.
״אני יודעת פשוט מה תגידי״ אמרתי לה לאחר כמה שניות.
״דווקא יש לי משהו אחר להגיד לך אבל אני לא רוצה שתדמייני דברים בראש שיפגעו בך בסוף אז אני מעדיפה לסתום״. נויה זרקה תוך כדי שניסתה לסגור את המזוודה עם רגליה.

״תגידי נויה״ הפצרתי בה ברצינות.
לאחר כמה דקות של שיכנועים היא התרצתה.

״אני לא יודעת איך להסביר במילים.. אבל רם תמיד דאג לכולנו.
מעיפרון לבית ספר ועד קשר עם מורים וטיפולי שיניים״ היא אמרה וחייכה.

אבל תמיד זה היה דאגה בלי מבטים ובלי כלום. כמו רובוט.
ואצלך...
פעם ראשונה הצלחתי לראות לו בעיניים כאב ודאגה״. היא סיימה לסגור את המזוודה והתיישבה על המיטה מסתכלת בפניי.
״אני לא פסיכולוגית או חרא אחר אני פשוט יודעת שראיתי הבעה בפניו פעם ראשונה כשאת הגעת״.
היא שתקה לכמה שניות.

״אבל יולה.. את יודעת כמה שאני אוהבת אותך וזה רק לטובתך.
תמחקי אותו מהראש. תתרחקי .
הוא המנהל שלנו, את בת שבע עשרה, לא היה לו זוגיות בחיים והוא לא רוצה את זה. הוא נרתע מזה כמו מאש״.

היא הטיחה בי את זה ברגע שהרגשתי לא מוכנה, כאב חד בלב פגע בי כמו ברק. לא הכרתי את הכאב הזה.
ידעתי את זה בסתר ליבי.. ידעתי שהיא צודקת.

נשים היו מסביבו כל היום, מביטות בו במבט מפלרטט או סתם מתחילות איתו בחמימות. בנות יפות, ערכיות, שאין בהן שום פגם. והוא אפילו לא הסתכל לכיוונן.

נויה קמה והתקרבה לכיווני, עטפה אותי בחיבוק חזק ומכיל.
נלחמתי בדמעות שישבו במורד גרוני.
היא תפסה את פניי ומחתה את הדמעות הקטנות שיצאו.
״אני יודעת כמה זה כואב יולה ואני פה איתך לא עוזבת אותך לשנייה, נעבור את התקופה הזו ביחד״ היא לחשה אליי וחיבקה אותי שוב.

חשבתי איך לפעול..
להתעלם? להתרחק? או סתם להדחיק?
עם המחשבות האלה הסתובבתי אל הקיר במיטה ועצמתי את עיניי, מכינה את עצמי למחר.