התעוררתי בבוקר בחדרי עם חיוך פרוס על פניי, זכרתי במעומעם את רם מרים אותי בידיו חזרה למיטתי.
מה שהרגשתי אתמול לא הרגשתי אף פעם.
רציתי עוד, רציתי יותר וזה נגמר מהר.
הרגשתי בחלום שלא רציתי לצאת ממנו לעולם.
פחדתי מההמשך..
הוא היה הראשון שהרשתי לו לגעת בי בצורה כזו.
הייתי שלמה עם זה.
ידעתי שזה היה רק אקט מיני.
לקחתי את הסיכון הכמעט ברור מאליו שבסוף אני אפגע קשה, זה מה שביקשתי , ביקשתי אותו עושה את זה בדרך שהוא עושה את זה.
אבל עם זאת, היה מקום בתוך תוכי שקיווה שזה היה מעבר בשבילו אך אני מנסה להדחיק את התקווה הזו עמוק מאחוריי.
התרוממתי באיטיות מהמיטה, נויה כבר לא היתה והנחתי שהיא כבר נסעה לבית ספר שלה.
כשיצאתי מהמקלחת התלבשתי לבית ספר וירדתי ללמטה.
רם היה שם.
ליבי התכווץ.
הוא הכין אוכל לקטנים, ושלח אותם אחד אחד להסעה.
הוא התעלם מקיומי כשחלפתי על פניו בדרכי למטבח להכין לעצמי לשתות.
זה לא קורה
עמדתי במטבח עם גבי אליו.
לא חשבתי לשנייה שהוא ינשק אותי בבוקר ויגיד כמה היה לו כיף, לא ציפיתי לכלום. אבל האדישות של רם כלפיי הייתה כמו מקלחת קרה, שהחזירה אותי למציאות.
ידעתי שמה שקרה בינינו הוא רק דבר חד פעמי, אבל חלק ממני קיווה למשהו נוסף.
לקחתי את התיק במהירות ויצאתי למונית שחיכתה לי בחוץ בלי להתסכל אחורה.
החנקתי את הדמעות שעמדו לפרוץ ורק כשעליתי מאחורה הרשתי לעצמי להתפרק בשקט.
כשהגעתי לבית ספר הלכתי ישירות לשירותים וניסיתי לארגן את עצמי, נשמתי עמוק, ניגבתי את דמעותיי ושטפתי את פניי.
נחושה ללבוש פנים אמיצות .
כשהגעתי לכיתה העליתי חיוך ובירכתי את נטע ואלה כאילו כלום לא קרה.
גם ניר היה שם, ויכולתי להרגיש את עיניו עליי, אבל סירבתי לפגוש את מבטו. לא רציתי שהוא יידע שמשהו לא בסדר.
במשך היום ניסיתי להעסיק את עצמי ולהסיח את דעתי. השלכתי את עצמי ללימודים וביליתי עם החברים שלי, אבל לא משנה מה עשיתי, לא הצלחתי להתנער מתחושת הריקנות בתוכי. לא יכולתי להפסיק לחשוב על רם ועל מה שקרה בינינו.
דפיקות נשמעו על דלת הכיתה בתחילת השיעור האחרון ״רוצים את יולי בשער״ מזכירת בית הספר אמרה לעבר המורה והסתכלה עליי.
הבטתי בה בהשתאות ומשכתי בכתפיי, לקחתי את התיק ויצאתי לכיוון השער.
גופי בער שראיתי אותו שעון על רכבו ומחזיק סיגריה בידיו לחוץ.
היופי שלו הדהים אותי בכל רגע מחדש ורציתי לשרוף את העיניים לנשים שעברו והסתכלו עליו כמו ציידות.
התקרבתי אליו, פניו היו אותן פנים נטולות רגש מהבוקר וזה צרם ״כנסי״ הוא ציווה וכיבה את הסיגריה בדרך אל ההגה .
YOU ARE READING
ריפוי אסור
Romanceיולי בת 17, לאחר שאביה רוצח את אמה מול עיניה היא נשלחת לפנימיה לנוער בסיכון. היא מכירה שם את רם, שמנהל את הפנימייה וגם הקים אותה. שניהם סוחבים אין סוף צלקות מהעבר שהביאו אותם לאנשים שהם היום. #1 באהבה 25.4.23 1# ברומנטיקה 6.5.23 אזהרות : הסיפור מ...
