Powerful need [7]

פרק 1 - שיחת אזהרה:

נקודת מבט ג׳מה:

התא נפתח והשוטר האדיוט נכנס עם גלגול עיניים ״קומי, הגיעו לשחרר אותך בערבות״ אני מתרוממת מהספסל הדוחה ומסננת ״הגיע הזמן. הספסל הזה מרגיש כמו חתיכת קרש״

״את בתחנת משטרה, לא בבית מלון. קדימה״ הוא אומר ודוחף אותי מעט כדי לעודד אותי להתקדם. אני מגלגלת את עיני ויוצאת מאזור התאים אל מרכז התחנה, מביטה באחי הגדול שמביט בי בקור המוכר שלו ״זאת לא הפעם הראשונה ג׳מ, את חייבת להפסיק להסתבך״

״וזאת גם לא הפעם האחרונה״ אני שולחת חיוך מסנוור לעברו ״אתה מכיר אותי אח גדול, הצרות מוצאות אותי לבד״

״קדימה״ הוא מניד בראשו ״בואי נחזיר אותך הביתה לפני שאמא תקבל התקף לב״ הוא תופס בידי ומוביל אותי אל מחוץ לתחנת המשטרה, שולח הנהון חד לעבר השוטר שכלא אותי.

אני מחייכת חיוך מתגרה ומנופפת לו לשלום, השוטר מגלגל את עיניו בזמן שדלתות התחנה הכבדות נסגרות מאחורינו.

״היית פשוט חייבת להתגרות בו נכון?״ קאי מרים את גבתו ואני מחייכת חיוך רחב ״זה הרבה יותר כיף ככה״

מאז שהייתי ילדה, המשפחה שלי הבחינה בכך שאני ההיפך המוחלט של אחותי הגדולה. בעוד שאמה הייתה עדינה, נחמדה, מתוקה וסוג של ״הילדה הטובה״ של הבית - אני הייתי עושה צרות, מורדת בכל הכללים, מתנהגת אל הסביבה כלבה אמיתית. חוץ מאל המשפחה שלי כמובן. אני חושבת שמרסלה בילתה איתי יותר מידי זמן בילדות שלי והפכה אותי לגרסה הצעירה יותר שלה.

החיים שלי סבבו סביב בילויים והנאות. לא היה שבוע אחד שבו לא דרכתי במועדון, על אף שחוקית הגיל שלי לא איפשר זאת. אלכוהול היה דרך חיים בשבילי, תוספת נחמדה לכיף הבלתי נגמר.

אני אוהבת את העובדה שהחיים שלי הם מסיבה אחת גדולה.

קאי מחנה את הרכב בשטח האחוזה הגדולה, אני פותחת את הדלת ויוצאת החוצה, מותחת את זרועותי בחיוך. סוף סוף אני אוכל לישון כמו שצריך.

אבל התוכניות שלי נהרסות ברגע שאני דורכת בתוך האחוזה, פוגשת את המבטים של אבא והדודים שלי. אוי.. הנה שוב מגיעה שיחת נזיפה.

״תחנת משטרה ג׳מה? השתגעת?״ כריס הראשון לדבר, מתנהג כמו הדוד המגונן שהוא. אבא מביט בי במבט מיואש, מניד את ראשו ונאנח.

״אני לא אשמה שהאדיוט נגע בי!״ אני מתגוננת. מתאו פוער את עיניו באזהרה לרגע ״אדיוט? נגע בך?״

״את חייבת להפסיק לצאת למסיבות האלה לבד. למה לעזאזל את אף פעם לא לומדת את הלקח? לא מספיק שאת לא בגיל החוקי למועדונים, את אפילו לא לוקחת איתך מישהו שיגן עלייך?״ אבא אומר ואני נאנחת.

״לא הייתי לבד-״

״הייתי עם חברות״ קאי קוטע אותי בגלגול עיניים ״עם חברות כאלה מי צריך אויבים? מעניין איפה הן היו כשהשוטר אזק אותך ולקח אותך לתחנת משטרה״

אני סוגרת את פי. אדיסון הייתה עסוקה בפלירטוטים עם הברמן בזמן שמליסה טרפה את הפה של החתיך ההוא שלא הפסיק לפלרטט איתה ערב שלם. טוב, אנחנו סוג כזה של חברות, רק בשביל הכיף. אני לא מצפה מהן להתערב כשקורה משהו כמו שהן לא מצפות את אותו הדבר ממני.

״זה מסוכן ג׳מה״ מתאו אומר ברצינות ״את מכירה את הסיכונים. איך אני יכול לישון בשקט כשאת מסתובבת בלי הגנה? כשבכל רגע את נתונה לסכנה של תקיפה? מה אם הרוסים היו מגיעים אלייך?״

״זה היקי?״ לוקה מרים גבה לעבר הצוואר שלי ואני ממהרת לשלוח את ידי לשם, מסתירה אותו ״לא״

״זה פאקינג היקי״ כריס נועל את לסתו ומזיז את ידי. אני נאנחת בגלגול עיניים ״אני בת 19 דוד כריס, זה לא שאתם הייתם בדיוק הילדים הטובים בגיל הזה״

לעזאזל, הם תמיד הולכים להתייחס אליי כאל התינוקת של הבית?

״זה האדיוט ההוא שהזכרת?״ אבא עוטה מבט מגונן על פניו ואני פוערת את עיני ״תפסיקו! אתם ממש לא הולכים למצוא אותו!״

״מאוחר מידי ג׳מ״ לוקה מגחך ומביט לעבר קאי שמתעסק בפלאפון שלו. אלוהים הם חייבים להפסיק להיות פסיכים!

״מה קורה כאן? או, היי ג׳מ. את נראת כאילו עבר עלייך הרבה״ דודה קיארה עוברת ליד הסצנה ומגחכת. אני מחייכת לעברה ״בוקר טוב דודה קיי״

״אל תעודדי את זה״ מתאו מגלגל את עיניו והיא מרימה גבה לעברו ונאנחת ״אוי תיאו, תמיד הורס מסיבות״

״היא חזרה עם היקי״ כריס ממלמל והיא פוערת את עיניה ״היקי? אלוהים ילדה את שובבה״ צחוק בוקע משפתיה בזמן שאבא מגלגל את עיניו ״הבית הזה מלא במשוגעות עם השפעה נוראית לילדים״

״הילדה שלך מדהימה וקיבלה חינוך נהדר לטעמי״ היא אומרת בגיחוך ומתאו מגלגל את עיניו ״ברור שזה מה שתחשבי״

״ג׳מ! חזרת!״ קולה של ולנטינה נשמע לפני שהיא קופצת עליי בחיבוק. כשאנחנו מתנתקות היא מביטה בגברים של המשפחה ומרימה גבה ״מה פיספסתי?״

״מצאתי אותו״ קאי אומר באותו רגע ואני פוערת את עיני ״קאי לא!״ אבל אף אחד מהגברים לא מקשיב לי, כמובן.

״אל תדאגי ג׳מ, זאת רק שיחת אזהרה״ לוקה מגחך בזמן שקאי מתקשר לרוי, אנזו וניקו ומעדכן אותם שהם צריכים לצאת. שיחת אזהרה? כן בטח. הם הולכים לשבור לו חצי מהעצמות בגוף.

אדיוטים.

״זה לא נגמר ג׳מה, אנחנו עוד נדבר על זה״ אבא אומר לעברי ״עכשיו לכי לנוח, את בטח עייפה. ושלא תספרי לאמא שלך על זה כי-״

״היא תחטוף התקף לב, אני יודעת״ אני קוטעת אותו. הוא באמת חושב שאני לא מספרת לאמא הכל? שיחשוב שוב. אמא אומנם עדינה ובעלת לב חלש, אבל היא החברה הכי טובה שלי.

היא כל כך הולכת לשמוע על זה.

״אני גאה בך״ ואל מצחקקת ולוחשת באוזני לאחר שקיארה מספרת לה מה קרה ״אל תתני להם להרוס לך את כל הכיף״

״שמעתי את זה״ אייס אומר מאחורינו והיא מגחכת ״אני שמחה אייסי, זה אומר שיש לך אוזניים״ אייס מגלגל את עיניו ומושך אותה לחיבוק. אוקיי, זה הזמן שלי ללכת.

אני עולה במדרגות אל החדר שלי, נכנסת ישירות אל המיטה ומוותרת על המקלחת בגלל שאני בקושי מחזיקה את עצמי על הרגליים, אני אתקלח כשאקום.

לילה טוב לי.

וואו, כמה שהתגעגעתי אל הדמויות האלה.