פרק 24 - הצרות של משפחת קאלו:

4.8K 460 394
                                    

נקודת מבט לאונרדו:

העיניים שלי מלוות את הרכב שדוהר הרחק, בתוכו ארוסתי המשוגעת ובת הדודה שלי. היא פאקינג ריסקה לי את האופנוע לחתיכות והראתה לי בדיוק מה היא חושבת על מה שקרה לפני מספר דקות.

אבל במקום לכעוס כמו מטורף, אני מוצא את עצמי מחייך, כאילו מתלהב מהעובדה שהיא לא בחורה רגילה. לבחורה הזאת יש אומץ וביטחון שלא ראיתי אצל אף בחורה אחרת, וזה פאקינג מדליק.

״בוס? לתפוס אותן?״ תומאסו שואל ואני מניד בראשי לשלילה. הרכב שלהן נעלם לחלוטין משדה הראייה שלי. אני מעביר את מבטי אליו, מעוניין שיראה את האיום שבעיני ״תצא עם רכב ותשגיח מרחוק שהן מגיעות בבטחה. שלא ישימו לב שאתה שם״ אני מדגיש ״אני רוצה דיווח מלא עד הרגע שבו הן עולות למטוס וממריאות״

״כן בוס״ הוא מהנהן ויוצא לדרך, משאיר אותי לבחון את הבייבי ההרוסה שלי. לעזאזל, אני אצטרך להיפרד ממנה לזמן מה עד שהתיקון היקר יסתיים. לבחורה הזאת יש כישרון לבזבז את כל הכסף שלי.

כשאני חוזר אל המשרד, שני האדיוטים מחכים לי בזמן שהם קשורים אל הכיסאות. אני בוחן את טיפות הדם שזולגות מפניו של האדיוט שניסה לברוח, צופה בהן נופלות אל הקרקע ומכתימות את השטיח.

״אתה מלכלך לי את השטיח״ אני אומר ביובש והוא פוער את עיניו בבהלה ״לאונרדו! אני לא ידעתי שהיא הארוסה שלך! חשבתי שאני תופס מציצניות!״ הוא קורא. אני מרים גבה לעברו ״לאונרדו? אתה חושב שאני חבר שלך?״

״ל-לא אני-״

״תשתוק״ אני נוהם, תופס בכתפו השמאלית ולוחץ עליה בחוזקה ״אנחנו לא נוגעים בבחורות, אני חושב שהקאפו היה ברור בנושא״

״לא פגענו בהן!״ האדיוט השני מתערב בשיחה, מקבל מבט זועם ממני ״קיבלת אישור פאקינג לדבר?!״

הוא בולע את רוקו בכבדות אבל סותם את הפה שלו, יודע שעדיף לו ככה ולא אחרת. הבחור הראשון מתפתל תחתי עקב הכאב שאני מספק לו ״בבקשה! לא פגענו בהן! בוס אני מתחנן!״

לא פגענו בהן? תגיד את זה לפאקינג סימן שיש לסטלה על היד. אני הולך לשבור להם את העצמות בגוף, גם על מה שעשו לה וגם על מה שעשתה לאופנוע שלי.

היד שלי עוזבת את כתפו ונשלחת לאחור, לוקחת תנופה לפני שפוגעת בפניו. אחת מהשיניים שלו עפות החוצה והוא משתעל בכאב.
______________________________

״המטוס המריא בוס״ תומאסו מדווח לי בשיחת הפלאפון ״מצוין, אתה יכול לחזור״ אני אומר ומנתק את השיחה, סורק את הלכלוך החדש שנוצר על השטיח ונאנח. אני אצטרך לקנות חדש. מי חשב שזה רעיון טוב לשים שטיח לבן בחדר כזה?

אני יוצא מהחדר, עובר מעל הגופות הזרוקות על הרצפה ומסמן בעיני לאחד מהשומרים שיטפל בניקיון. כשאני מגיע אל מחוץ למבנה אני שולף את הפלאפון שלי שוב ומחייג את המספר של רומיאו.

Powerful need [7]Donde viven las historias. Descúbrelo ahora