Powerful need [7]

פרק 55 - בית:

נקודת מבט ג׳מה:

״בוקר טוב,״ אני מתמתחת. לאונרדו מביט בי בגיחוך. ״מה?״ אני שואלת.

״בוקר? לא היה לי לילה. אני לא יודעת במי נלחמת, סטלה, אבל היית אלימה במיוחד הלילה הזה.״ הוא רוכן כדי לנשק את שפתיי. אני מחייכת.

״אני לא זוכרת במי נלחמתי אבל כנראה שזה הגיע לו.״

לאונרדו צוחק ויוצא מהמיטה, חושף בפניי את חזהו השרירי. אני נושכת את שפתיי ולוקחת כמה שניות כדי לסרוק בעיניי את המחזה המדהים.

״את נהנית, אשתי היקרה?״ הוא מתגרה בי. אני לוקחת את אחת מהכריות וזורקת לעברו. לאונרדו, עם האינסטינקטים החייתיים שלו, הודף את הכרית ללא מאמץ רגע לפני שפוגעת בפניו. הוא נושך את שפתו ומניד בראשו. אני מצחקקת בתגובה.

לאונרדו מסתער לעברי וגורם לי לצווח בין הצחוק המתגלגל שתוקף אותי. הוא מרים את גופי באוויר ונושא אותי לעבר המקלחת. אני מתנגדת לו, אבל זה לא עוזר. לעזאזל, האיש הזה הוא פשוט חומת שרירים. אני אשקר אם אגיד שאני לא נהנית.

הוא מניח אותי בתוך האמבטיה הגדולה ומים פותח את זרם המים הקרים. אני פוערת את עיניי, ״לאונרדו! אני אהרוג אותך!״

״נראה כאילו היית צריכה את זה.״ הוא מגחך. ״עלית באש.״

אני תופסת בזרועו ומושכת אותו. הוא לא מוכן לכך, לכן נופל לתוך האמבטיה מעליי. ״אתה לוהט, בעלי היקר, אני חושבת שצריך לקרר אותך.״

הוא מחייך חיוך ממזרי ומנשק את שפתיי. עד מהרה הנשיקה מתלהטת והפיג׳מה הרטובה שעל גופי מוצאת את דרכה לרצפה.

״הפחדת אותי, שם במחסן.״ לאונרדו עוצר את הנשיקה ומביט לתוך עיניי. ״הייתי בטוח שאני עומד לאבד אותך.״

״אתה לא תאבד אותי,״ אני לוחשת. ״אתה לא תיתן לזה לקרות.״

הוא מצמיד את מצחו לשלי ועוצם את עיניו באנחה. ״אני לא אאבד אותך.״
__________________________

״זה נורא,״ ג׳וליה אומרת בזמן שאנחנו יושבות בסלון הגדול שבפנטהאוז של הקאפו. מבטה מופנה לעבר בלה, שעומדת במרפסת ובוהה בנוף. הגברים עסוקים במשרד הקאפו ומתכננים את המשך ההתנהלות שלהם. אני יודעת שאלכס עדיין נמצא במרתפים, מחכה לעונש שלו.

״אני לא מאמינה שכל הזמן הזה היא הייתה בחיים.״ אני לוחשת. ״אי אפשר לדמיין אפילו את הזוועות שעברה בשבי הרוסי.״

״לגמרי.״ ג׳וליה נאנחת. ״אני מרחמת על לאו.״

״כן, זה קשה לו. לפי מה שהפסיכולוג אומר היא מדחיקה את העובדה שהוא חי. קשה לה להתמודד עם הגילוי הפתאומי. במשך שנתיים היא הייתה מבודדת מהמשפחה שלה והייתה בטוחה שבנה הקטן מת.״ אני אומרת.

בלה חוזרת לתוך הבית ומחייכת לעברנו. ״שלום לכן בנות, זה יהיה בסדר אם אצטרף?״

״בטח,״ ג׳וליה מחייכת בחמימות ומתרוממת על רגליה. ״אכין לך תה, קריר היום.״

״תודה רבה.״ בלה ממשיכה לחייך ומתיישבת על הספה מולי. ג׳וליה נעלמת בתוך המטבח ואנחנו נשארות לבד בסלון.

״את הבת של רפאל, נכון?״

״כן,״ אני מחייכת חיוך קטן. אבא מדהים. ״הכרת אותו?״

״בטח, יצא לי לפגוש את אבא שלך כמה פעמים.״ חיוכה מתכווץ. ״לא ביקרנו בניו יורק הרבה פעמים, אבל לגמרי התאהבתי בעיר. בפעם האחרונה שהייתי שם, רוי ואלנה התחתנו.״

החתונה של אלנה ורוי? וואו. עבר המון זמן מאז.

״כן, מאז הכל הסתבך...״ אני נאנחת ונשענת לאחור בספה הגדולה.

״עדיין לא התעדכנתי בהתפתחויות מאז. אנחנו עדיין במלחמה? אני מניחה שלא כי את כאן.״ היא מצחקקת. אני מתעלמת מהכיווץ בליבי.

״נחתם הסכם חדש, הסכם נישואים.״

״בין מי למי?״

״אני ו... אמממ... לאונרדו.״ אני אומרת בזהירות, לא מעוניינת לנפץ את הבועה שבנתה לעצמה. פניה לא משתנות, לא נראה שהיא מקשיבה למילים שלי.

״שתיים סוכר, נכון? רומיאו סיפר לי שככה את אוהבת את התה שלך.״ ג׳וליה חוזרת כשבידה ספל תה. היא מניחה אותו מול בלה שמהנהנת לעברה.

״הזיכרון של הבן שלי מצוין. תודה לך.״ בלה מרימה את הכוס לשפתיה ולוגמת מהמשקה החם. היא מעבירה את מבטה לעבר ג׳וליה. ״את נשואה לרומיאו, את זה אני כבר יודעת. איך הכרתם?״

אני וג׳וליה מביטות זו בזו. איך אפשר לספר לה איך הם הכירו מבלי לעורר בה טראומה כלשהי?

״אה, הכרנו במועדון בוגאס.״ ג׳וליה נזהרת במילותיה. בלה מחייכת, ״הוא הזמין לך שתייה? חינכתי אותו להיות ג׳נטלמן.״

בטח, שתייה... חינכת אותו נהדר בלה. הוא התנהג לג׳וליה בצורה מדהימה מההתחלה לפי הסיפור שסיפרה לי. ממש ג׳נטלמן מהסרטים.

״איך הולך לכם?״ בלה שואלת וג׳וליה מגחכת. ״לפעמים יש קשיים, רומיאו קצת... קנאי.״ היא אומרת בעדינות. ״אבל הוא מדהים, מעולם לא הרגשתי יותר בבית מאשר איתו.״