Powerful need [7]

פרק 4 - מלח:

נקודת מבט ג׳מה:

״ג׳מ, את יכולה להעביר לי את המלח?״ רוי שואל בזמן שכולנו יושבים סביב השולחן הגדול לארוחת צהרים. אמא, קאי ואלנה נמצאים יחד עם גבריאל בסיבוב מחוץ לבית. אמא החליטה שהיא מצטרפת לאלנה בסיבוב בפארק השעשועים.

אני שולחת את ידי לעבר המלח, מעבירה אותו אל ידו הגדולה של רוי ״תודה ג׳מ״ הוא אומר ומתחיל לשפוך את המלח באובססיביות על האוכל שלו. הבחור הזה פשוט מכור למלח.

״מישהו כאן מאוהב״ ניקו מגחך ורוי שולח לעברו מבט רצחני, עוצר את תנועותיו כשמסנן מפיו ״אל תתחיל איתי ניקו״

מתאו מגלגל את עיניו ונאנח בזמן שלוקה נראה כאילו מציגים את ההצגה הטובה ביותר בעיר מולו. אני פוגשת במבטו של אנזו ומסמנת לו בעיני שלא ידליק את האווירה עוד יותר, מאחר ואנחנו יודעים איך זה יגמר.

״אני סטרייט אחי״ ניקו אומר לרוי ״אני יודע שאלנה עזבה אותך לכמה שעות אבל מכאן ועד להפוך לגיי.. זה מרשים אחי״

רוי תוקע את הסכין שלצידו באחת מעגבניות השרי שבצלחתו, גורם לעגבניה להתפוצץ. החיוך המתגרה של ניקו יורד מפניו והוא מביט במתאו ״הבן שלך פסיכי״

״זאת הגאווה הכי גדולה שלי״ מתאו מחייך מאוזן לאוזן ״תודה לאל שהילדים שלי יצאו כמוני ולא הושפעו מהדוד שלהם״ הוא שולח מבט לעבר לוקה שמגחך.

אנג׳ל מגלגלת את עיניה וקיארה נאנחת ״אפילו לא ארוחה אחת של שקט״

״את חלק ממשפחת קאלו קיי, ממתי יש כאן שקט?״ כריס מגחך ומרסלה אחריו ״ידעתי עם מי להתחתן...״ אני מחייכת כשמביטה בהם, מקווה שיום אחד אמצא אהבה כמו שהשניים האלה מצאו. המבט שלי נודד לרגע לעבר אייס וואל שמביטים אחד בשני כאילו הם האנשים היחידים בחדר ונאנחת. יותר מידי זוגות יש בבית הזה... לפחות יש לי את קאי.

פיצוץ עוצמתי נשמע מכיוון הכניסה לאחוזה וגורם לכל הגברים לקום במהירות מהכיסא ולהסתער החוצה. קרב יריות נשמע כמה שניות מאוחר יותר והלב שלי נופל לתחתונים.

״אלוהים ישמור״ אני ממלמלת ונעמדת, מתקדמת לעבר דלת הכניסה כשידה של מרסלה עוצרת בעדי ״את לא הולכת לשום מקום ג׳מה״

״אמא שם! אלנה!״ אני קוראת כשהראשים שלהן נגלים לעיני דרך החלון הגדול ״אלוהים.. גבריאל״

״את לא יוצאת! את נשארת כאן יחד עם כולן כדי שאני אצליח לאבטח אתכן כמו שצריך!״ מרסלה מפצירה בי. אנג׳ל וקיארה שולפות אקדחים מאחד הארונות ודורכות אותם. ואל, מיראבלה ואריאנה נראות מעט מבועתות כשהיריות לא מפסיקות לרגע.

אני לא יכולה להישאר כאן, אני מרגישה שאני נחנקת.

״הבן זונה הראשון שעובר את הדלת מקבל את הכדור שלי למוח. הוא אפילו לא יספיק להיכנס״ קיארה ממלמלת ומושכת לרגע את תשומת הלב של מרסלה. זה מספיק לי כדי לחטוף ממנה את האקדח ולהסתער החוצה בריצה. מצטערת מרס.

״ג׳מה!״

דמותה של אמא זרוקה מאחורי הג׳יפ השחור של קאי, שלולית קטנה של דם תחתיה. אלנה וגבריאל נמצאים מאחורי גבם של אייס ורוי שמתקדמים איתם לאט לאחור ומרחיקים אותם מטווח האש, שומרים על האקדח שלהם מופנה קדימה ויורים בעת הצורך. אבא וקאי עומדים מאחורי הג׳יפ ויורים לעבר כמה דמויות רחוקות. שאר הגברים לא נראים באופק, אני מניחה שהם מתכננים משהו שיסיים את האירוע במהירות.

אני רצה לעבר אמא, לא רואה שום דבר לנגד עיני מלבדה. הלב שלי דופק בחזה בחוזקה עד כדי כך שאני מצליחה לשמוע אותו באוזני. האקדח בידי, דרוך, אך אני לא משתמשת בו. אני רצה בין כל הכדורים שנורים לכיווני, מבטו של קאי מתלכד בשלי לרגע והוא פוער את עיניו.

״ג׳מה מה לעזאזל את עושה?!״ הוא קורא לעברי אבל אני מתעלמת לחלוטין. הברכיים שלי פוגעות בשלולית הדם ואני תופסת את פניה של אימי, דמעות של אימה זולגות על לחיי ״אמא? אמא אלוהים בבקשה תעני לי״

אמא פוקחת את עיניה ומביטה בי ״ג׳מה? מה את עושה בחוץ? השתגעת?״

״את נפצעת״ אני לוחשת בפחד, סורקת את הדם שמכתים את בגדיה. אמא מנידה בראשה בחיוך קטן ״זאת שריטה קטנה, אני בסדר״ קטנה? קטנה?!

״ילדה שלי, אני באמת בסדר. נחתכתי מהזכוכיות שעפו לכל עבר. זאת אומנם שריטה עמוקה אבל לא מה שאת חושבת. רוב הדם שכאן לא שלי״ היא מסבירה ואני מרימה את גבותי ״לא שלך? אז של מי...?״

המבט שלי שוב עובר אל אחי הגדול ואז אני מזהה את הפציעה שבמותניו. חולצתו השחורה ספוגה בנוזל שאני מזהה כדם. אלוהים, אני מקווה שהוא לא איבד יותר מידי. הפרצוף שלו לרגע לא מגלה על העובדה שנפצע. 

יד תופסת בזרועי ומושכת אותי לאחור, אני משחררת צרחת אימים שמושכת את תשומת הלב של אבא וקאי. האדם שמאחורי גורר אותי בכוח על הרצפה, קאי רץ לעברינו יחד עם אבא ויורה בידו של התוקף. התוקף משחרר את זרועי ואני זוחלת לעבר קאי שעוקף אותי ומגן עליי בגופו, חוסם את היכולת של התוף להביט בי. אבא מרים אותי לעמידה בזמן שניקו, אנזו ולוקה מצטרפים אל קאי ותופסים את התוקף.

מתאו רץ לעברינו כשכל פניו מלאות בטיפות של דם שמטפטפות על הקרקע, ידו אוחזת בסכין מגואלת בדם שגורמת לי בחילה. הוא סורק אותי ואת אמא והמבט שלו ומתקשח כשפונה אל התוקף ״אתה הולך להתחרט על הרגע שנולדת״ הוא מבטיח עם חיוך מעוות ״קחו אותו למרתף לתשאול, הוא היחיד שנשאר בחיים״