Powerful need [7]

פרק 14 - דייט:

נקודת מבט לאונרדו:

״היא פאקינג מאחרת... למה היא פאקינג מאחרת?״ אני ממלמל כשמציץ בשעון שלי בפעם העשירית בשעה האחרונה. דייטים קבועים, זה היה הפאקינג רעיון שלה.

למה לעזאזל היא לא עומדת בו? היא עושה ממני צחוק? אני מרגיש כמו פאקינג אדיוט.

דלתות המסעדה נפתחות ודמות יפייפיה נכנסת דרכן, מושכת אוטומטית את תשומת הלב של כל הנוכחים. היא נעצרת בכניסה, מבטה מלא הביטחון סורק את הסועדים עד שנח עליי.

הבחורה הזאת מתנהגת כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו שם אותה כאחראית.

ג׳מה מתחילה להתקדם אליי, כמה שניות לאחר מכן דמותו של אחיה הגדול מופיעה אחריה. כמובן, משפחת קאלו לא סומכת עלינו שג׳מה תישאר בריאה ושלמה.

הוא שולח מבט מזהיר לעברי לפני שמתיישב באחד מהשולחנות הסמוכים, לא מספיק כדי לשמוע את מה שנאמר בשולחן שלנו אך מספיק כדי לספק לו נקודת תצפית טובה על המתרחש.

ג׳מה מושכת את הכיסא שמולי ומתיישבת, מניחה את התיק הקטן שלה לצד רגליה וסורקת את דמותי. פאק, הבחורה הזאת.. משהו בה גורם לי להשתגע.

מאיפה היא נפלה עליי? מהחלל?

״שלום לאונרדו״ היא אומרת ברשמיות ואני מרים את גבתי לעברה ״שלום ג׳מה״ היא מחייכת חיוך מרוצה ונשענת מעט לאחור, עיניה לא מפסיקות לבחון אותי לרגע.

״שמעתי הרבה עלייך״ אני אומר והחיוך שלה מתרחב ״שום דבר טוב, אני מקווה״ אוי פאק.

פאק, פאק, פאק.

״הלוואי שהייתי יכולה להגיד את אותו הדבר״ היא מטה את ראשה מעט שמאלה, עיניה נוצצות בשעשוע ״אבל זאת המטרה של המפגש שלנו, להכיר אחד את השנייה״

״אוקיי״ אני נאנח ונשען בעצמי לאחור ״איך את מציעה שנעשה את זה?״

״אף פעם לא היית בדייט?״ היא מרימה גבה ומגחכת, פאקינג עושה ממני צחוק ״אני צריכה להסביר לך איך זה עובד? תשאל שאלות שמעניינות אותך ואני אחליט על מה לענות״

אם היא הייתה פאקינג גבר...

״יש לך תחביבים או משהו שאת אוהבת לעשות?״ אני שואל ביובש, לא ברור לי איך הגעתי לסיטואציה הזאת. לעזאזל רומיאו כשאני אחזור מכאן אתה פאקינג תחטוף. לא אכפת לי שאתה הקאפו המזוין.

״לא״ היא מושכת בכתפיה, עונה בטון משועמם ״אני בחורה די עצלנית.. תן לי אוכל ומספיק שעות שינה ואני בסדר״ המבט שלי משדר בדיוק שאלה אחת. מה לעזאזל?

היא מגחכת שוב ומגלגלת את עיניה ״מה התחביבים שלך? מה אתה אוהב לעשות?״

״אופנוע״ אני עונה בקצרה והיא מרימה את גבתה במעט זלזול ״אופנוע? אתה מהגברים שקוראים לו הבייבי שלי ומתנהגים כאילו הם נשואים למכונה הזאת?״

״משהו כזה״ אני מגחך בדיוק כשהמלצר ניגש אלינו. המבט של ג׳מה עובר אל המלצר וישר הופך למשועשע.

״שלום אדוני, גברתי״ הוא אומר ברשמיות של מסעדה מפונפנת ״תרצו להזמין?״

״אני אשמח לקבל את הקוקטייל הכי חזק שלכם״ היא אומרת בחיוך משועשע ״ואת המנה הכי יקרה, מנת השף הזאת״ היא מצביעה על נקודה בתפריט כשמביטה בי במבט מתגרה.

הבנתי, היא מתכוונת לגרום לי לשלם הרבה בדייט הזה. אבל זה לא נראה כאילו אכפת לה מהכסף או האוכל.. היא בוחנת אותי?

״ובשבילך אדוני?״ המלצר מסתובב לעברי ״אני אקח את אותה המנה וכוס של ויסקי״ המבט שלי לא עוזב את עיניה המשועשעות לרגע. המלצר מהנהן ולוקח את התפריטים מהשולחן לפני שמסתלק.

״לא שמעת על המשפט - כששותים לא נוהגים?״ היא שואלת בהרמת גבה, מתגרה בי עם פניה החצופות. הגישה הבעייתית שלה גורמת לי לרצות לגרור אותה אל מאחורי המסעדה ולחנך אותה מחדש.

״אני פחות בקטע של לשמור על החוקים״ אני מחזיר עם חיוך מתגרה משלי ״אני מניח שאת זה את יודעת״ אני לא חושב שיש חוק אחד במדינה הזאת ובמדינות אחרות שלא עברתי עליו.

״כמובן״ היא מחייכת חיוך רחב ומסנוור, אלוהים אדירים האישה הזאת פאקינג מושכת. היד שלה עולה על מנת להסיט כמה שיערות מפניה, מבטה משועשע ומתגרה, גורם למוח שלי להסתובב.

״אני לא הולכת לעשות לך חיים קלים, אתה יודע״ היא מציינת בחצי חיוך ואני מרים את גבותי ״את באמת חושבת שתהיה לך מספיק השפעה עליי בשביל שאני אאפשר זאת?״

״מה.. אתה חושב שלא?״ היא מטה את ראשה והמבט בעיניה גורם לעיוות בבטני. פאק, הייתי צריך ללבוש מכנסיים פחות צמודים לעזאזל.

אוי פאק...

״לא?״ היא חוזרת על מילותיה עם חיוך מרוצה.

כן. פאקינג כן. יש לי תחושה שאני לא הולך לצאת מהסיפור הזה בקלות. אני בקושי מכיר את הבחורה הזאת והיא כבר מצליחה לסובב לי את הראש לגמרי. לפחות משהו אחד טוב יצא מהנישואים האלה, היא הולכת להיכנס למיטה שלי בעוד כמה חודשים.