Powerful need [7]

פרק 10 - הפעם הראשונה:

נקודת מבט ג׳מה:

״תקופה של חצי שנה עד החתונה בה דייט אחד לשבוע שבו השניים ישוחחו ויכירו, ביקורים שיקבעו מראש בניו יורק ושיקגו במהלך חצי השנה על מנת לחזק את היחסים בין הזוג למשפחתו של האחר, בית ששמור למשפחת קאלו בתוך הטריטוריה של שיקגו בה תוכל המשפחה של הכלה להתארח בכל פעם שיחפצו בביקור - הבית יהיה תחת אבטחה של ניו יורק 24/7... חופשה אחת לשנה של הזוג באי נופש, החתן מתחייב שלא לכלוא את הכלה ולא למנוע ממנה לעשות כל דבר העולה על רוחה כל עוד זה לא מעמיד אותה בסכנת חיים... וואו ג׳מ״ מתאו מרפרף על סעיפי ההסכם שכתבתי במהלך השבוע האחרון.

אם אני מתחתנת זה יהיה בתנאים שלי, ולא של אף אדיוט שחי בסרט שהוא מלך העולם.

״רואים שאת האחיינית שלי״ לוקה מגחך בחיוך זחוח ואבא מגלגל את עיניו ״כן, זאת הסיבה שהיא כל כך חכמה, ההשפעה שלך עליה״

״הוא לא יחתום על זה״ רוי מגלגל את עיניו ״אף גבר שפוי לא יחתום על הסכם כזה״

״למה בדיוק אתה חושב ככה?״ אני מרימה את גבותי לעברו ״ההסכם הוגן כלפי שני הצדדים, אני לא רואה שום בעיה בו רוי״

״כן, אם היה מדובר בשני אנשים נורמלים אז ההסכם היה הוגן״ הוא מגחך ללא הומור ״אבל לך יש נטייה להסתבך במועדונים באמצע הלילה ג׳מ. אני בספק אם בעלך לעתיד יסכים לטירוף הזה״

״ברור שאתה תחשוב ככה״ אני מגחכת ״אם אלנה מתקרבת למועדון אתה מאבד שמונה שנים מהחיים שלך״ רוי שולח לעברי מבט שרק מאשר את המילים שלי ״עוד לא הכרתי גבר מאפיה שמקבל בצורה קלילה את העובדה שאשתו מסתובבת במועדוני לילה כשכל הגברים הבני ז-״

״רוי״ קאי מסנן באזהרה לעברו, מבטו הקר סורק את פניו כאילו מנתח את מה שעובר בתוך ראשו. רוי מגלגל את עיניו ונשען לאחור בכיסאו.

״אם הם רוצים אותי, הם יחתמו על ההסכם הזה״ אני אומרת וסוגרת את הדיון. מתאו מחייך חיוך מעוות לעברי ״הם יחתמו ג׳מה״
_______________________________

״אלוהים אדיסון תפסיקי להגזים!״ מליסה קוראת מהמושב האחורי כשאדיסון לוחצת על דוושת הגז בכזאת עוצמה שאנחנו כמעט עפות באוויר עם הרכב.

״אוי אל תהיי הורסת מסיבות מל״ אדיסון מגחכת ואני מגלגלת את עיני, מסתכלת על השירים שיש לאדיסון בפלייליסט ומנסה לבחור אחד שמתחשק לי לשמוע.

״סליחה באמת שלא תיכננתי למות לפני שהגעתי לגיל עשרים ואחת!״ מליסה רוטנת בשילוב ידיים על החזה ״עוד לא הכרתי את גבר חלומותי, לא התחתנתי בכנסייה היקרה ביותר ו-״

״וללבוש את השמלה החדשה שקנית משאנל״ אני קוטעת אותה ומגלגלת את עיני. אדיסון משחררת צחקוק קטן לפני שצורחת צרחה שגורמת לי להרים את ראשי במהירות.

באמצע הכביש עומד אדם, אליו אנחנו דוהרות במהירות שיא ללא היכולת לעצור בזמן. הוא עומד שם מבלי לזוז, לא נראה שאכפת לו מהמכונית שעומדת לפגוע בו.

״תסיטי את ההגה אדיסון!״ אני צועקת ומרגישה את הלחץ מטפס לתוכי, היא קפואה לחלוטין ולא מקשיבה למילותי, שרויה בתוך הפחד שלה. מליסה מניחה את ידיה על פניה בצרחות, אני מחליטה לשלוח את ידי אל ההגה ולדחוף אותו הצידה כך שהרכב סוטה מהדרך הישרה ופוגע במחסום שבצד הכביש.

הרכב שלנו עף באוויר ונוחת על הגג ברעש חבטה חזק. המוזיקה ממשיכה להתנגן דרך הרדיו ברקע בזמן שכריות האוויר מתפוצצות. הראש שלי מסתחרר לרגע ואני עוצמת את עיני, מרגישה את זרימת הדם לכיוון ההפוך.

אלוהים אדירים.

הראייה שלי הופכת במהירות לשחורה ואני מאבדת את ההכרה לחלוטין.
_______________________________

אור מסנוור גורם לי לפקוח את עיני באיטיות. אני ממצמצמת מספר פעמים כדי להסתגל אל התאורה החזקה. איפה אני? מה קרה לעזאזל?

״היא התעוררה! אלוהים ג׳מה כל כך פחדתי!״ מליסה קוראת בלחץ האופייני לה ממקום קרוב. אני מסובבת מעט את ראשי כדי להביט בה אך כאב חד שמורגש בראשי גורם לי להתחרט על כך.

״אל תעשי תנועות חדות עד שתרגישי שחזרת לעצמך, הגוף שלך עבר טראומה״ קול גברי אומר מעליי. אני מכווצת את גבותי כשסורקת את פניו של הבחור מלמטה.

שיער שחור כצבע הפחם, עיניים כחולות מהפנטות וקו לסת חד ואגרסיבי, ממש כאילו אלוהים בילה שעות על גבי שעות ביצירת האומנות שמולי. על צווארו מקועקע ורד שחור יפייפיה ומסתורי.

הוא מוכר לי, מאיפה אני מכירה אותו? אלוהים, כואב לי הראש.

״לא חשבתי שככה אפגוש אותך בפעם הראשונה״ הוא אומר ואני מרימה את גבתי ״חשבת שתפגוש אותי? אנחנו מכירים?״

הוא מגחך ומתרומם לעמידה, רק אז אני מבחינה במעיל שלובש. הוא מסדר את חגורת הנשק שנמצאת מתחת למעיל - מה שגורם לי להיות עירנית יותר. הוא שייך לניו יורק? אחד מהחיילים של מתאו? אלוהים למה הראש שלי לא מצליח להיזכר מאיפה הגבר הזה מוכר לי כל כך?

אני בטוחה שראיתי אותו איפשהו...

״תשמרו על עצמיכן בנות״ הוא אומר כשמתרחק לעבר האופנוע שלו, מניח את הקסדה על ראשו ומתיישב עליו. המבט שלו פוגש שלי פעם נוספת לפני שמתניע ונוסע הרחק מהאזור.

ואז ההבנה מכה בי - לאונרדו קוסטלו.

״מה לעזאזל..?״ אני ממלמלת בשוק מוחלט, מביטה בחברות שלי בהרמת גבות ובלבול רב. אלוהים ג׳מה.. את חייבת להפסיק להסתבך.