Powerful need [7]

פרק 34 - הבית החדש:

נקודת מבט ג׳מה:

״נפצעת?״ הקול של לאונרדו מעיר אותי מהמחשבות. אני מבחינה בכך שרעש הירי נפסק ומניחה שהמתקפה הזאת נגמרה. אותה מתקפה שהגיעה בגלל שזילזלתי באדם שנמצא מהצד השני של המסך.

״זה בגללי״ אני אומרת והוא מרים את גבתו לעברי ״זה לא בגללך. אני עדיין לא יודע מי אלה אבל יש לי תחושה שאלה הרוסים. בכל מקרה אין לך מה לדאוג, אני אטפל בהם״ משהו אפל עובר בעיניו.

אני מנידה בראשי ״זה בגללי לאונרדו, זה בגלל שלא-״

״תפסיקי״ הוא קוטע אותי ונעמד על רגליו, תופס בידי ומושך גם אותי לעמידה ״אנחנו יוצאים מכאן עכשיו. אני לא יודע מה ומי עוד נמצא באזור שעלול להעמיד אותך בסכנה״

דמותו של ג׳ייס מופיעה בכניסה למסעדה ההרוסה, עיניו סורקות את המתחם עד שמבחין בנו. הוא מתקדם לעברנו בקור שמזכיר לי מעט את אחי הגדול.

״מי אלה?״ הוא שואל את לאונרדו לאחר שסורק אותי בעיניו ומוודא שאני לא פצועה.

״אני לא יודע בוודאות, אבל יש לי ניחוש אחד״ לאונרדו נועל את לסתו ״תעדכן אותי, אני לוקח אותה אל הפנטהאוז״

ג׳ייס שולח הנהון אחד לאישור ולאונרדו כבר מתחיל להוביל אותי החוצה. ידו האחת כרוכה סביב מותני בצורה מגוננת בעוד שהשנייה אוחזת באקדח. הוא דרוך ונראה שלא מאמין שהאירוע הזה הסתיים לחלוטין.

״תיכנסי לרכב״ הוא פוקד ואני מגלגלת את עיני אך עושה כפי שביקש, רק משום שאני רוצה כבר להגיע למקום שבו אוכל לנוח. ולאכול משהו.

אני לא מאמינה שהמבורגר כל כך מושלם התבזבז כך.

״לאונרדו״ אני אומרת אחרי כמה שניות של נסיעה, בהן הוא לא מפסיק לבדוק את המראות כדי לוודא שלא עוקבים אחרינו ״זה בגללי. אם רק הייתי-״

״מספיק ג׳מה״ הוא מסנן ואני סוגרת את פי. מה לעזאזל? הוא אפילו לא מוכן להקשיב? ידעתי שלא הייתי צריכה לספר לו. אני אתמודד עם האדיוט הסחטן בעצמי. אני ממש לא מתכוונת להתחנן לעזרה מבעלי הטיפש.

״את לא אשמה בכלום והדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו הוא להכניס אותך לפנטהאוז המאובטח. אני צריך לטפל בבני זונות שהעזו לירות עלינו שם באמצע היום״ הוא מוסיף. אני ממשיכה לשתוק עד סוף הנסיעה, מביטה מחוץ לחלון המכונית על רחובות שיקגו היפייפיה עד שבניין רב קומות נכנס לשדה ראייתי.

לאונרדו עוצר בכניסה ואני מבינה את הרמז, לא מחכה שיגיע לפתוח לי את הדלת כאילו אני איזה נסיכת דיסני מזוינת ונכנסת אל תוך הבניין. יש כאן המון שמירה, זה דבר שאני מבחינה בו ברגע הראשון שבו רגלי דורכת בתוך הבניין.

לאונרדו מתקדם מאחורי, מגיע ביחד איתי אל המעלית ולוחץ על הקומה הנכונה. אחת לפני האחרונה, שבה אני מניחה שהקאפו מתגורר. דלתות המעלית נפתחות שוב ואנחנו יוצאים אל עבר לובי קטנטן ובסופו דלת גדולה ושחורה שלאונרדו פותח בזריזות.

״ברוכה הבאה לבית החדש שלך״ הוא אומר. אני נכנסת פנימה, סורקת את המרחב הגדול בעיני. במרכז הפנטהאוז נמצא סלון גדול ובו שולחן שחור יפייפיה, שטיח לבן וספה אפורה רחבה הממוקמת מול פלזמה ענקית. מצידו הימני של הסלון מטבח שחור גדול ויציאה למרפסת. בתוך המטבח יש אי שמסביבו מסודרים בצורה מושלמת ארבעה כיסאות בר לבנים. מצידו השמאלי של הסלון מדרגות לבנות המובילות לקומה עליונה.

״אוהבת?״ כן. ואין סיכוי בעולם שגבר עיצב את המקום המושלם הזה.

אני לא מגיבה ונכנסת פנימה, מתקדמת ישירות אל דלת המרפסת השקופה ובוחנת את הנוף שמשתקף דרכה. כמעט ואפשר לראות מכאן את שיקגו כולה.

״אני אחזור מאוחר יותר. דמיאנו נמצא ממש מאחורי דלת הכניסה. אם משהו קורה, תתקשרי אליי״ הוא פוקד. אני ממשיכה להתעלם ממנו עד שהוא יוצא מהפנטהאוז ומשאיר אותי לבד. ידי נשלחת אל ידית הדלת ופותחת אותה, יוצאת החוצה אל המרפסת הגבוהה. מעליי נמצאת מרפסת נוספת שאני מניחה ששייכת לקאפו ואשתו ג׳וליה.

מה עכשיו? האדיוט לא מוכן להקשיב למילה שיוצאת מהפה שלי. אני תקועה בסיטואציה שאין לי דרך להילחץ ממנה. אם הוא הצליח להגיע אלינו, הוא בקלות יהיה מסוגל להגיע גם לגבריאל..

אני שוקעת אל תוך המחשבות עד שהפלאפון שלי ומספר לא מזוהה מופיע על המסך. פאק.

״הלו?״

״ג׳מה, ג׳מה, ג׳מה..״ הקול המעוות מתגרה בי. אני עוצמת את העיניים בכעס ומנסה למתן את התחושות המתעוררות בתוכי.

״מה אתה רוצה?״ אני שואלת בשיניים חשוקות. הוא פורץ בצחוק מתגלגל שרק מגביר את הכעס שלי. אני נתונה בידיו, יודעת שהוא בהחלט מסוגל לפגוע בי ובאנשים שאני אוהבת.

״כל כך חסרת סבלנות..״ הוא מצקצק. אני מגלגלת את עיני ומאגרפת את ידי הפנויה, בולעת את הקללה שעמדה על קצה לשוני.

״בדיוק כמו שהצלחתי להגיע אלייך ואל בעלך, אני מסוגל להגיע גם אל גבריאל הקטן. אני בטוח שאת לא רוצה לסכן אותו״

אלוהים בבקשה תעשה שיפול לו פסנתר על הראש והוא לא ישרוד לספר.

״מצוין״ הוא אומר בטון רובוטי מאושר ״עכשיו, אני אסביר לך בדיוק מה את הולכת לעשות בשבוע הקרוב. כדאי מאוד שתזכרי מה הסיכון שאת לוקחת במידה ולא תשמעי בקולי״

עוד איום אחד ואני-

פאק ג׳מה. תתמודדי עם האדיוט ותעשי בדיוק מה שהוא אומר לך, אין סיכוי שאת מאפשרת לדפוק הזה להתקרב לגבריאל.

״אני רוצה שתשנני כל פינה בפנטהאוז של בעלך. כל חדר קטן, כל דלת וחלון. כשאת מסיימת, את משרטטת במדויק על דף את הכל ושולחת אליי. אני מובן?״

פאק. זאת בגידה שהולכת לעלות לכולנו ביוקר. לאונרדו ירצח אותי אם ידע שבגדתי בו בצורה הזאת..

״ג׳מה״ הוא אומר את שמי באזהרה.

״מובן״ אני מסננת.

״וכמובן, תשימי לב לסידורי האבטחה של הקאפו בבניין, אני רוצה לדעת כמה שומרים יש בכל שעה, איפה הם ממוקמים ומתי חילופי המשמרות״

אלוהים, נדפקתי.

״את לא מתכוונת להפר את הפקודות שלי, נכון ג׳מ הקטנה?״ הבן זונה לועג לי.

״לא. אני לא״ אני עונה והוא מנתק את השיחה. לעזאזל עם הכל.