אהבה רעילה

פרק 4|

הוא הזיז בכוונה את העט לצד כדי לראות איך אגיב, אם הוא קלט אותי חכם יותר משחשבתי.
בן זונה! הוא והחוזה הבלתי אפשרי שלו, שש בבוקר אצלו בבית, לענות לטלפון תמיד, עבודה עד תשע בערב כל יום אבל אסור לי לפשל בהזדמנות הזאת.
אני נכנסת לדירת השותפים שאני חיה בה, הדירה בסגנון עץ מעוצב וקטנה מאוד היא מכילה שלושה חדרי שינה קטנים שצמודים להם חדרי רחצה קטנים עוד יותר, מטבח וסלון משותף. אני חיה עם שני סטודנטים, טאיסיה סטודנטית לרפואה בשנה השלישית שלרוב בהרצאות ולאחר מכן בלימודים והתנסאויות ודין החתיך ולדאבוני הגיי שעובד במספרה כך שגם אותו יוצא לי לראות בקושי.

אני נעמדת מול קיר בחדר שלי שמלא בתמונות, נתונים ומידע על הבוסים החדשים שלי ומדברת לעצמי בנקודות כדי להניע את המוח.
"שלושה בוסים. חברה אחת. צ'ייס - גאון מחשבים ולפי מה שראיתי היום יש לו בבטיחות קצר בתקשורת עם בני אדם, הוא לא הביט לי בעיניים ונמנע מקשר עין. אית'ן הלשון החלקה והחיוך הרגוע שלו מוצאים אותם מכל המצבים הקשים שהם נתקלים בהם והבוס שחושב שהזין שלו גדול כמו האגו שלו, הידוע בכינוי שובר הנשים." אני בטוחה שהם חפרו עלי מידע כמו שאני חפרתי עליהם במודיעין.
אני רוחצת במהירות ומתיישבת ליד השולחן העבודה שמסודר בצורה מושלמת בצבעים חום שמנת מהפתקיות הקטנות והשקופות ועד לטושים, העכבר והבקבוק שנח לצידו.
"ועכשיו להתחיל עם החוזה המזדיין שהוא נתן לי." עיניי סורקות על כל סעיף, קוראות ומסכמות את נקודות הפריצה המעטות שנותנות לי מרווח מחיה, לא סתם הוא שובר נשים כל הסעיפים צועקים אני והאגו שלי.
אני מביטה באחד הסעיפים שמחקתי עם הטוש,
*לפני כל אירוע חשוב של הבוס כגון ישיבות, גאלות ואירועי צדקה על המזכירה לדאוג לרווחה הנפשית ולשחרור הפיזי של הבוס בהתאם לאירוע - מציצה, סקס או אנאלי בהתאם לגודל הלחץ בו הוא שרוי.
"בן זונה, מי תסכים לעבוד בתנאים האלה?"
מי תסכים?
היא הסכימה..
ועכשיו היא לא כאן..
דמעה זולגת על לחיי ואני מנגבת אותה מיד,
"תתמקדי ת'ורה, הוא ינסה לשבור אותך, להתעלל בך הכל כדי שתתפטרי אבל אסור לך לזוז עד שתקבלי את המידע שאת צריכה ואז תפטרי ממנו."

למחרת בשעה רבע לשש אני נכנסת לבניין השמור בחמישה שומרים בכניסה, מזדהה כהמזכירה החדשה של מר דיק קרייבן אבל השומרים מסרבים לתת לי להיכנס משום שלא קיבלו אישור ממנו.
הוא ידע שאני מגיע ובכל זאת לא אמר לשומרים עלי, הוא רוצה שאאחר וכבר חמישה לשש. אני שולפת את החוזה שחתם עליו ומראה להם ולפקיד בקבלה את החתימה, למזלי הוא מזהה אותה ונותן לי להיכנס.
כדי לעלות לקומה שלו צריך לעלות במעלית מיוחדת לקומות העליונות ואת הכרטיס מפתח לפנטהאוז שגם את זה הוא לא הזכיר ואני מחייכת לפקיד בביישנות מזויפת.
"אממ, אני חדשה ושכחתי מהמפתח, אין לך במקרה מפתח נוסף עד שמר קרייבן ישכפל לי אחד?" הפקיד מהנהן, הולך איתי למעלית ופותח לי אותה כדי שאעלה לדירה המזויינת שלו, אני מסדרת את החולצה השחורה ומכופתרת שלי במראה, מכניסה אותה לחצאית חלקה קצרה שמגיעה עד מעל ברכיי ומורידה את המסיכה השחורה מפניי.
המעלית משמיעה צלצול קטן ואני יוצאת ישירות למר זין שעומד ללא חולצה ובידיים שלובות מולי, הוא ענק וכשאני אומרת ענק אני מתכוונת ששרירי הידיים שלו מובלטים מבלי שאפילו יכווץ אותם לשריר וכך גם עם שרירי בטנו והחזה שעליו קעקועים מעטים ומרווחים בצורות שונות.
"את מאחרת." הוא קובע בקול יבש ואני עונה בחיוך מאולץ.
"סליחה מר דיק, לא היה לי מפתח לבית."
"את אוהבת לומר את השם שלי בצורה הזאת נכון ברווזון?" הוא פוסע צעד לעברי ורוכן מטה אלי, לא נוגע בי אבל מספיק קרוב כדי שאריח את ריח המנטה והמאסק הגברי שלו.
"לא, מר דיק." הבעת פניי נשארת ריקה למרות שפעימות ליבי מואצות מעט, הוא ממשיך לבחון את פניי ועיניו נמשכות לצלקת שבצידן כשהוא לוחש, "ברווזון מכוער."
בן זונה, רודן מטומטם! הוא נע לאחור ומסתובב בגבו אלי, הכתפיים שלו רחבות מאוד ואילו האגן צר יותר בצורת משולש, יש לו גנים טובים והוא משקיע בעצמו ברור שהאגו שלו יהיה מנופח כמו השרירים שלו.