אהבה רעילה

פרק 57| חלק א

לכל מי שקוראת את כבולה אליו בפעם הראשונה ממליצה לדלג על שני הפרקים.

○○○ ת'ורה ○○○

"מי זה דון דניאל?" אני מספיקה לשאול כשדלת המעלית נפתחת ומולנו עומדים זוג בערך בשנות ארבעים לחייהם, זאת אומרת הגבר שנראה חייתי ומפותח כמו דיק מבוגר יותר מהאישה שמחזיקה בידו וחיוך נעים על פניה. משהו בה מרגיש לי מוכר ומיד דיק מושיט את ידו אל הגבר.
"דון דניאל, תודה שהגעת עד לחברה. אילו הייתי יודע שאתה בניו יורק ולא באיטליה הייתי מגיע עד אלייך."
"אל תהיה חנפן צוציק, אני מחבב אותך מספיק כדי שלא תתנהג אלי כמו לכל השותפים הדפוקים שלך."
ואו הקול שלו עמוק וגברי, דיק מחייך ומרכין את ראשו. הדון מציג את אשתו ומניח את ידו הענקית סביב מותנה, מזכיר לי מישהו מסוים ההתנהגות הזאת.
"הכר את אשתי ילד, שי." שי? זה שם ישראלי, דיק מושיט את ידו אליה וכשהיא לוחצת אותה בחיוך פניו של הדון מתעוותות באי הסכמה. "נעים להכיר גברת ויטאלו, שמי דיוקליין וזאת המזכירה שלי והאישה שלי ת'ורה."
גבותיה של אשתו של הדון שי מתכווצות באי הבנה אלי וידה מושטת לידי כשהיא שואלת בהתרגשות ובשפה עברית, "ת'רה זה כאילו תורה?" כמה זמן לא שמעתי עברית ואני מחייכת אליה בנוסטלגיה.
"כאילו תאירה אבל באנגלית זה יצא מעוות כזה, אז ת'ורה." דיק מעיף אלי מבט בגבות מכווצות וכתפיי נמשכות מעלה.

"אז מצאת לעצמך ישראלית, ילד." הדון מחבק את דיק שוב והם מתקדמים למשרד עדיין חצי מחובקים, שניהם ענקיים בגודלם ומושכים בטירוף.
אני מחכה לגברת שבדיוק עונה לטלפון וקרועה בין שתי השיחות, האחת של דיק ודון דניאל והשנייה של הגברת שי שמדברת כנראה עם הילדים שלה בנזיפה.
"תקשיב ישראליות זה החיים, אין אהבה כזאת בעולם אבל הדבר הקשה ביותר שהתמודדתי איתו בחיי זו הבייבי שלי ויש לי חמישה ילדים." אומר הדון לדיק שפשוט מסכים איתו בהנהון ומוסיף, "תנסה ישראלית שלשעבר הייתה לוחמת קרבות עם אייקיו של יותר ממאה עשרים. הטריפה לי את החיים."
ראשו של הדון נזרק לאחור ברגע והוא בוחן את גופי. "רואים שאת לוחמת ובקשר לאייקיו שלי מאה ארבעים." הוא קורץ לאשתו, היא נושקת לו באוויר וממשיכה לנזוף לטלפון,
"ארון, אני מזהירה אותך בפעם האחרונה אתה לא זז מהקטנים!" לפתע הדון חוזר לאחור, לוקח ממנה את הפלאפון ומדבר באיטלקית מהירה, מנתק ומחזיר לה את הטלפון בחיוך. "למה אתה מחייך?! תפסיק לפנק אותם!"
הדון חוזר לדיק לא מתרגש מהכעס של אשתו ולכיוון שלנו מגיעים ת'או, צ'ייס ואית'ן.
הדון לוחץ להם ידיים והם נכנסים למשרד, בלי ת'או שצ'ייס דוחף אותו לאחור.
"ת'או, התאומות מחכות לך." אני קורצת לו כשהוא עובר על פניי בעצים ולוחש, "סתמי, אני לא עושה בייביסיטר."
"מממ, וכמה כסף יש לך בחשבון עכשיו?"
קולי מתוק ופתק הכתובת של הבית מתנופף מול פניי, ת'או חוזר לאחור לוקח את הפתק מידי ונוהם.
"שלא תגידי לו שאמרתי לך לסתום, הבנת?!"
ראשי נע בהנהון ואני מסמסת לריד שיש לו יד חופשית עם הבייביסיטר החדש, הוא מחזיר לי אימוג'י של שטן צוחק ואני מחייכת אל שי.