אהבה רעילה

פרק 49| 🔞

○○○ דיק ○○○

"ומה אם התינוק שלך?" היא שואלת והלב שלי פועם בחוזקה, התקווה היחידה בחיי היא שזה התינוק שלי.
אבל אני יודע שהוא לא, ועדיין אני נשבע שאני אוהב אותה כל כך שאגדל את התינוק שלו איתה.
התינוק שלו..
הוא אנס אותה והיא נכנסה להריון ממנו ולא ממני, התינוק הזה יהיה תמיד מזכרת לכאב שעברה כשלא הייתי שם כדי להגן עליה.
ולכאב שלי.
"זה לא התינוק שלי." הקול שלי מסרב להמשיך, המילים נתקעות בפי, אני רוצה לומר ואתנהג אליו כאילו הוא שלי בדיוק כמו שאת שלי אבל שום דבר לא יוצא מהפה שלי.
היא לא מדברת איתי ואני פאקינג בוכה במקלחת, היא לא נוגעת בי, היא לא מתקרבת אלי ובכל פעם שאני צועד לעברה היא נרתעת מבלי לשים לב ומוצאת תירוץ להתרחק ממני.
אנחנו חיים יחד אבל זה בודד יותר מאי פעם. בבקשה תגידי משהו, בבקשה תצעקי, תכעסי, תצחקי..
האור פשוט לא קיים בעיניים שלה.
בלילות אחרי שאני יודע שהיא ישנה אני מחבק אותה ונושק ברכות למצחה, מלטף את פניה ולוחש לה, "אני אוהב אותך ת'ורה, ברווזון יפייפה שלי."

משהו לא בסדר איתה, הבוקר היא לא יוצאת מהמיטה.
"את חולה?" אני שואל בדאגה בפעם הראשונה מזה כמעט שבוע שלא דיברנו והיא לוחשת, "לא" אחזור מהעבודה עם פרחים ואקח אותה למסעדה יקרה, הלילה אומר לה שאני אוהב אותה ושאני מתכוון להיות האבא של הילד, אני אגדל אותו איתה עד שיהיה גדול מספיק ואז נספר לו את האמת, בייבי שלי את נשארת איתי לעולם.
"איפה צ'ייס, פופי?" מוזר לי שהוא לא הגיע היום לעבודה, במחשבה שנייה ראיתי שהוא דיבר אתמול עם ת'ורה והיא כמעט בכתה, מה הוא אמר לה?
"הוא לקח יום אישי, לא אמר לי למה." יכול להיות שזה היום פטירה של ההורים שלו? אני מביט בתאריך שבשעון היד שלי אך התאריך שונה, משהו מרגיש לי מוזר אז אני יוצא מוקדם מהעבודה אבל במקום לחזור עם הפרחים לבית מואר וריח אוכל הבית חשוך.
"ת'ורה?" קולי עולה בזמן שאני מניח את התיק בכניסה ועולה לחדר, היא בוודאי ישנה.
אני נכנס לחדר החשוך והמיטה המסודרת, שירותים.. היא בשירותים.
"ת'ורה" אני דופק על הדלת שנפתחת והחדר ריק. זיעה מצטברת במצחי וליבי פועם במהירות, חדר הארונות היא מחליפה בגדים.
אני רץ לשם ונבהל כשהבגדים שלה לא בארון, פאק לא! פאק לא!
במהירות אני יורד למטה כשדף שאינו נח במקום על עמדת המחשב תופס את מבטי ועיניי נמשכות אליו, אני קורא אותו בדמעות וקורס לכיסא.

דיק אהובי

רציתי שתדע שאתה הדבר היחיד בחיי שאני אוהבת ושאוהב לעולם אבל עם התינוק שבתוכי זה בלתי אפשרי.
הבדידות שאני מרגישה כשאתה לא מדבר איתי ונוגע בי קשה מכל עינוי אחר שעברתי בחיי.
אני יודעת שנלחמת בזה כל השבוע האחרון ואני לא יכולה לעשות לך את זה, זאת הסיבה שאני עוזבת.
תשכח אותי ותמצא לך אישה שתאהב את האופי העקשן והמעצבן שלך, את האהבה והחום שאתה מעריף למרות המבטים הקרים ואת הגוף האלוהי שלך.
אני יודעת שאתה לא אוהב ילדים ולא רוצה לגדל ילד שלא לדבר על ילד שלא שלך ואני משחררת אותך מהכל.
התקופה שלי איתך הייתה הטובה ביותר בחיי.
תודה שהצלת אותי בייבי.
להתראות.