אהבה רעילה

פרק 38|

--- דיק ---

"פאק!" אני צורח ומעיף את החפצים במשרד. "פאק!" הגוף שלי לא מצליח להירגע.
היא אחותה, נורה אחותה, לעזאזל בן זונה מזדיין!
"למה אתה משאיר אותה כאן? תפטר אותה!"
צועק אית'ן ואני מסרב בקור, בועט בשולחן.
"לא! היא שלי."
"אתה מטומטם? אחרי מה שקרה לנורה אתה רוצה אותה?! היא לא רוצה אותך דיק! תכריח אותה להיות שלך?! תזיין אותה בכוח?! מה עובר עלייך בן זונה מזדיין?!" צורח אית'ן ואני מהנהן לו בטירוף.
מה עובר עלי? המחשבות שלי מבולגנות ואני לא מסוגל לחשוב בהיגיון.
אני צריך לזיין. אני צריך לזיין אותה. פאק!
"דיק, אני יודע שזה זמן לא טוב אבל מצאתי משהו על זייד." לוחש צ'ייס ואני צורח עליו, "זה לא פאקינג מעניין או-"
"אתה רוצה לדעת."
הוא קוטע אותי ומביט באית'ן בדאגה, "מה אני צריך לדעת?" אני מתקדם אליו בצעדים חזקים ותופס בחולצה שלו, "חפרתי ברשת השחורה ובלש לשעבר שסגר את התיק שלח לי את התיק כליאה הלא מצונזר של זייד מיינר, אני מצטער דיק הוא אחראי לתאונה של אבא שלך."

זיעה נוטפת ממצחי, ליבי הולם בקצת כפול, פי היבש נפתח אבל אני לא מצליח לדבר, הגמגום החרדתי שלי חוזר בבת אחת ואני שותק, גופי נופל לאחור על הרצפה.
"דיק!" שניהם מתקרבים ומקימים אותי לספה שבמשרד ומושיבים אותי עליה.
בגללה.. בגלל זייד.. אבא.. התאונה..
"א.. א.. אנ.. אני." הנשימה שלי קשה והם מביטים בי בפחד, אית'ן יורד לקרקע מולי ואוחז בכתפי, "תרגע, אל תדבר עד שתרגע." אני נושם ומוריד את ראשי לברכיים.
אני צריך לראות את אבא, אני צריך לחבק אותה כדי להירגע, אני צריך.. אני צריך אותה.
עצב עמוק מחלחל פנימה אל תוך חדרי ליבי, אני צריך להרחיק אותה ממני אבל אני לא מסוגל.
ברגע שהמחשבה שתעזוב אותי פגעה, נלחמתי, אמרתי לה שהיא שלי בכל מחיר ואני עדיין רוצה אותה למרות שאני שונא אותה יותר מכל דבר בעולם.

אני יוצא מהמשרד ומביט בה מבודדת מכולם, הבעת פניה מוחזקת וראשה מופנה למחשב, היא כמעט מסיימת את ערימת התיוקים שהבאתי לה, העבודה הזו הייתה צריכה להספיק ליומיים והיא סיימה אותה כמעט בארבע שעות.
אני שונא את עצמי, אני שונא כמה שאני אוהב אותה.
אנחנו נכנסים לרכב וקולי פוקד, "סעי לסנט ממוריאל." היא מביטה בי בחשש דרך המראה ואני ממשיך ללחוץ על הנקודת תורפה שלה שהיא אבא.
"רצית לראות את אבא שלי נכון? בואי נלך לספר לו מי את באמת. באשמת מי הוא עבר תאונה שלקחה ממנו את הרגליים ואת הזיכרון שלו. נראה כמה הוא יאהב אותך אחר כך." עיניה נפתחות, היא בעצמה לא ידעה שזה מה שזייד עשה.
כן הכל בגללך! תאשימי את עצמך במה שעשית. בגללך אבא שלי הפסיק להיות אבא שלי, בגללך קיבלתי אדם שבור שאינו זוכר את הבן שלו, בגללך הוא לא יכול ללכת יותר.
בגללה?
"אה? את לא יודעת? זייד היה זה אחראי לתאונה שלו אחרי ששלח אותו לכלא על התעללות מינית בקטינה ואי שפיות. הרסת את החיים שלו, את שונאת אותי? אני. שונא. אותך."
גופי קופא לאחר שאמרתי את המילים האסורות. האור נכבה מעינייה האדומות, היא הופכת לקרה ומרוחקות, נוהגת בשקט עם נעליים ובלי מוזיקה עד לבית החולים.
אני נכנס איתה לחדר של אבא שמחייך ולאחר רגע מבטו מבוהל. "מה קרה?" הוא שואל בדאגה ומבטו עובר בינינו.
"אבא, הכר את ת'ורה קייזר. אחותה של נורה אובריין, אתה זוכר את נורה נכון?"
ההלם מתפשט על פניו ומבטו נע לת'ורה במהירות, "אה ותן לי לרענן את הזיכרון שלך, הסיבה שאתה יושב על כיסא גלגלים בבית חולים מחניק עם תרופות ואחיות ולא מטייל בעולם היא בגלל אותו אדם מזדיין נכון? ונחש מה? אותו בן זונה הוא האח של ת'ורה ונורה." עיניו של אבא נפערות בתדהמה ומבטו ההמום עובר ביני לבין לת'ורה שמכווצת במקומה ומשפילה את ראשה, אני מתקדם לעברה וגוהר מעליה.
"מה קרה? אין לך מה לומר? הרי אתם מדברים כל יום מאחורי הגב שלי, כבר לא החברים הכי טובים? המשפחה שלך דפקה את המשפחה שלי!"
"דיוקליין צא החוצה." קולו של אבא שקט ועם זאת זועם כמו שלא שמעתי אותו מעולם ואני מסתובב אליו המום ומגביהה את קולי.
"לא. אין לה שום זכות לדבר איתך. לא אחרי מה שקרה לך בגללה." אני עונה בקור והיא מתכווצת יותר.
"דיוקליין! זה מספיק! החוצה!" אבא שואג כמו שלא שמעתי אותו שואג מעולם.