אהבה רעילה

פרק 47|

○○○ דיק ○○○

"דיק בייבי, אני הולכת לבדוק מה קורה עם פופי, היא בשירותים כבר הרבה זמן, אני חוששת שהיא במחזור." הברבור שלי מנסה לברוח אבל אני אוחז במותניה ומחזיר אותה צמוד אלי. מבטה מבולבל וקצת חרד.
מה הבעיה? כמות האנשים מלחיצה אותה? הייתי צריך לתת לה להסתיר את הצלקות לפחות כדי לגרום לה להרגיש נוח.
אני יכול לשחרר אותה כי מכל הדיווחים שקיבלתי מהאנשים שלי ששומרים על כל פאקינג כניסה אפשרית לא נמצא אדם שאפילו דומה לזייד ואני רגוע יותר לדעת שהיא במבנה.
"נשיקה לפני שאת הולכת." בחיי הפכתי לילד קטן, כל השבוע הזה מבקש ממנה נשיקות וחיבוקים רק כדי להרגיש נאהב על ידה, והסקס ואו הסקס הכי טוב שהיה לי אי פעם בחיים.
ברבור שלי, אהבה שלי, היא נושקת לשפתיי וממהרת ללכת לפופי, עיניי מסמנות לניקו ללכת אחריה ומבטי עוקב אותה עד שראשה נעלם בקהל האנשים.

"אז הכרזתם שאתם זוג?" שואל אית' שנעמד מאחורי, הוא מנסה לחייך אבל החיוך לא מגיע לעיניו וידי עולה לכתפו. "מצטער אחי, הגיע הזמן שפאקינג תשחרר. היא שלי, אני אוהב אותה." צחוק קטן ולעגני נפלט מפיו.
"אוהב? חשבתי שאהבה לא קיימת, דופמין שמשתחרר לגוף במתח מיני."
"כן, אמרתי הרבה חרא בחיים." אני צוחק איתו ולפתע פופי עולה בשדה הראייה שלי.
היא לא אמורה להיות בשירותים עם ת'ורה?
היא מתקדמת עם גרייס אלינו וליבי מתחיל לפעום בקצב כפול, שרירי נמתחים ובאוזנייה שמחוברת לאוזני נשמע קולה של ת'ורה. "תפסנו אותו, שער מזרחי!" מה היא עושה שם? מה היא עושה בשער המזרחי?
מוחי מתבלגן ואיני מצליח לראות דבר מלבד נקודות שחורות מרצדות בשדה ראייתי.
א.. איפה ת'ורה? איפה האישה שלי?
מבטי נע לאית' שעיניו פרועות והוא מביט מעבר לראשי, ידו עולה לחולצתי ואוחזת בה כל כך חזק שהוא מקמט את הבד הלבן המהודק.
הוא מבוהל. ממה הוא מבוהל הרי אין לו אוזניה, אז מה קורה לו? 
"אית'?" אני מסובב את ראשי לכיוון שהוא מביט לעברו והדם נוזל מראשי, נורה עומדת בשמלה סגלגלה ורכה ליד רחבת הריקודים ומחייכת לעוברים ושווים.
אם היא כאן.. אם היא כאן..
מחשבות מפחידות זולגות למוחי ואני ממהר להשתיק אותן וללכת לכיוונה.
השומרים שלי תפסו את זייד בשער המזרחי..
אית'ן עוקב אחרי ואחריו צ'ייס ששם לב לנורה שפשוט עומדת בחיוך מול הקהל ולוגמת שמפניה מכוס בעלת רגלית ארוכה.

"נורה" קולי רועד והיא מביטה בי בחיוך מתוק, "דיק, אהובי." היא מניחה את כוס השמפנייה על מגש של מלצר שעובר לצידה ומתקרבת אלי. הזיכרונות ממנה עולים במוחי, הריח שלה מציף את אפי וכשהיא נוגעת בידי ועולה על קצות אצבעותיה לנשק את לחיי הכל חוזר ומכה בי בגל של הלם. אני לא מסוגל לזוז וכמוני גם אית'ן וצ'ייס שגם אליהם היא ניגשת בחינניות, מחזיקה את שובל השמלה הצמודה לגופה ונושקת להם.
המוח שלי נשבר לרגע, שוכח הכל, שוכח מי אני, שוכח איפה אני ושוכח למה אני לחוץ ומפוחד כל כך.
"התגעגעתי אליכם." היא אומרת בחיוך וחוזרת לאחוז בזרועי כשגופה נצמד לגופי.
התגעגעת? חולת נפש הרגת את עצמך מול העיניים שלי, רק בגלל שלא הסכמתי לקבל את האהבה שלך, קברתי אותך, ראיתי את הגופה שלך.
אבל עכשיו.. אבל עכשיו שאת מול עיניי, היא תסלח לי.
המגע שלה מחליא אותי, יש רק אישה אחת שאני רוצה אותה צמוד אלי וזו לא את.
"בוס, טעות בזיהוי. הוא לא כאן."
פאק! פאק! פאק!
אם נורה כאן איפה ת'ורה שלי?!
"איפה ת'ורה?" אני שואל בקול רועד והיא מביטה בי בתהייה וחיוך מבוייש.
"ת'ורה?" לעזאזל חתיכת זונה, אל תשחקי איתי! קולי עולה לשאגה עצבנית שהיא נרתעת ממנה ואיתה חצי מהאולם.
"איפה פאקינג ת'ורה?!" אנחנו יוצרים מהומה ואני מתקדם לעברה באיום. "דיק" לוחשת נורה מרפרפת בעיניה בפיתוי, שפתיה העבות נפרדות ולשונה מלקקת אותן קלות,
"בואי. נצא. החוצה." קולי מסנן בשיניים חשוקות ואני לופת את ידה, עיניי מסמנות לאית'ן וצ'ייס לצאת מהפאקינג בהייה ולעקוב אחרינו.