פרק 10

1.8K 184 35
                                    


"ידעתי! אני אמרתי לך שאני ידעתי!" אמרתי ללירן והוא הסתכל עליי מופתע. "אני לא מאמין, את ועידן אחים.." מלמל ונתתי לו כאפה לבטן.

"זה מה שמעניין אותך עכשיו? כי אותי זה הכי לא מעניין כרגע! אלון הוא אבא שלי! זה אומר שהוא בטוח יודע מה קרה לאמא שלי או מי מחפש אחריה.. אני לא מאמינה, ידעתי, פשוט ידעתי! ידעתי שזה לא צירוף מקרים שלי ולעידן יש אותו שם משפחה, ידעתי!!" צעקתי ומרוב התלהבות קפצתי על לירן והוא מיהר לתפוס אותי.

"את לא חושבת אבל שעידן צריך לדעת מזה?" שאל וכיווצתי את גבותיי. "מה אכפת לי מעידן עכשיו?" שאלתי לא מבינה. "יש לך אח אלה! לא מעניין אותך מזה?" שאל. "מעניין, אבל לפני זה יותר מעניין אותי עכשיו למצוא עוד דברים לגבי מה שקרה לאמא שלי וממי היא ברחה כל חייה שעכשיו רודפים אחריי!" אמרתי ולירן הסתכל עליי לא מובן.

"אמא שלך ברחה מאנשים? הם רודפים אחרייך עכשיו?" אוי.. שכחתי להגיד לו על זה.

"בקיצור, היא לקחה אותי יחד איתה והלכנו ממקום למקום, היא הייתה שורדת, ואמרה לי שאני אצליח לשרוד כמוה, אבל היא נתפסה ונרצחה. אני לא יודעת מי זה שרצח אותה, אבל הוא," הצבעתי על אלון בתמונה "הוא זה שיכול לגלות לי פרטים לגבי אמא שלי, מי רצח אותה. אתה מבין?" שאלתי ולירן הסתכל עליי בניסיון לעכל את כל הפרטים.

"אבל למה הם רודפים אחרייך עכשיו?" שאל. "זאת בדיוק השאלה שאני שואלת את עצמי גם. לפי מה שאני חושבת הם רוצים להשמיד את הזכר שלי ושל אמי, את אמא שלי הם הצליחו, אבל אותי, הם עדיין לא מצאו ובגלל זה הם מחפשים אותי גם. אמא שלי כל השנים ניסתה להחביא גם אותי וגם את עצמה יחד, זה היה קשה והיא באמת הצליחה, עד שתפסו אותה, אבל לפני זה היא אמרה לי משפט "שווה למות בשביל אנשים שאתה אוהב." אני לא הבנתי אז, אבל עכשיו אני מבינה," אמרתי ולירן שממשיך לנסות לעכל את כל מה שאני מספרת לו ולהבין המשיך בשאלות.

"את בטוחה שהיא מתה? או שמישהו רצח אותה?" הסתכלתי עליו כאילו הוא נפל מהירח עכשיו ונתתי לו כאפת שטות.

"אז איפה היא? איפה אתה יכול להגיד לי שהיא נמצאת אם מישהו לא תפס אותה?" שאלתי. "אולי היא מנסה להגן עלייך במקום אחר, או אולי מישהו תפס אותה.." בא לומר וקטעתי אותו "אמא שלי נרצחה על ידי אותם אנשים רעים וחולי נפש שרדפו אחריה כל השנים, ובגלל זה אני חיה. כדי לגלות את האמת עליה.. אתה מבין?" שאלתי ולירן פשוט הנהן.

"טוב, אני חושב שלא נמצא פה עוד משהו," לירן אמר לאחר עוד חצי שעה של חיפושים ושנינו כבר התייאשנו.

"כן, ואנחנו פה כבר הרבה זמן. הגיע הזמן שנחזור שלא ישימו לב להעלמות שלנו." אמרתי ולקחתי את התמונה והכנסתי אותה לכיס של המכנס שלי ובאנו ללכת משם, התקרבנו לכיוון הדלת לפתוח אותה, אבל מישהו אחר פתח אותה..

Surviver - שורדתWhere stories live. Discover now