פרק 14

1.6K 157 82
                                    


כל הדברים מובילים אליו, אין לו אמא, לאביו אין אישה וקוראים לו דוד.. אני לא מוצאת פה עוד יותר צירוף מקרים.

הרגשתי שכדור חודר לתוך הבטן שלי ואני מקיאה דם, באמת זאת הייתה ההרגשה שלי. אין לי מילים להסביר את זה.

מי היה מאמין.. אבא שלי רוצה להרוג את הבן אדם המדהים שעומד פה מולי, את הנשמה הטובה הזאת, ואבא של לירן רוצה להרוג את אחי, את הילד המדהים השני שהכרתי.

אני לא יכולה להסביר את זה בכלל, ואני לא יודעת מה לעשות. אבל אני יודעת דבר אחד, שאם אני אמות, כל הדבר הזה ייגמר, כל הסבל, כל האיומים, הכל מהכל, ואז אף אחד לא ייפגע.

"אתה מדהים לירן, אתה לב טוב ויש לך נשמה ענקית. אני אגן עלייך כל החיים שלי, אני מבטיחה," אמרתי וחיבקתי אותו, ראיתי שהוא לא הבין מה יש לי ופשוט חייכתי אליו.

"אני זה שמגן עלייך לא את עליי, צאי מהסרט," צחק וצחקתי יחד איתו. "עכשיו באמת אלה, אני לא אתן לאף אחד לגעת בך," אמר ולא יכולתי להפסיק להסתכל עליו.

"את הבן אדם הכי מדהים בעולם, ואת האושר שלי בחיים האלה.. אף פעם לא הרגשתי ככה כמו שאני מרגיש איתך, את מדהימה אלה.. את פשוט מדהימה," הוא אמר ונישק אותי בלחי, והשאיר אותי צמודה אליו.

"את טהורה, זה מה שאת. את יפה כמו שבחיים לא ראיתי יופי בחיי, אבל מה שמיוחד בך, זה האופי שלך, הבגרות שלך, הכנות שלך וכמה שאת אמיתית. לא זוכים להכיר הרבה אנשים כאלה בחיים, ואני זכיתי בלהכיר באישה הכי מדהימה שיש, וזאת את. אלה, אני.." בא לומר ולפתע עידן נכנס וקטע אותו.

הייתי שבויה עכשיו בקסם שלו והייתי מהופנטת, רק רציתי שימשיך לדבר ורציתי להמשיך להיות ככה בין ידיו, אבל כניסתו של עידן לחדר, בהחלט הפריעה לכל מה שהיה פה עכשיו.

"דבק." הוא אמר ונכנס למטבח, אני ולירן הסתכלנו אחד על השנייה בידיעה שהשיחה עוד עומדת להימשך והלכתי אחרי עידן, רוצה לנצל את הזמן האחרון שיש לי איתו.

"עידן," אמרתי וחיבקתי אותו מאחורה. "והו, מאיפה באת?" שאל וצחקקתי. "אני רוצה להראות לך משהו," אמרתי והוא הסתובב אליי.

"תראה, זאת השרשרת שקיבלתי מאמא שלי לפני שהיא נפטרה. מה אתה אומר עליה?" שאלתי והוא הסתכל עלייה ואחז בה. "היא מדהימה, אז כן יש לך זכר מאמא שלך," אמר ואני הנהנתי.

"בפעם האחרונה שראיתי אותה היא הורידה את השרשרת מצוואה והניחה אותה על צווארי ואמרה לי שלא משנה מה יקרה, שאני אדע שהיא תמיד פה איתי," אמרתי.

"אז את אומרת לי שהיא ידעה שהיא לא תראה אותך יותר?" שאל. "כנראה.. אמא שלי הייתה חכמה." אמרתי והוא צחקק. "הלוואי שהיא הייתה גם אמא שלי," אמר. "אבל אז לא בטוח שהיינו אחים," אמרתי והוא לקח אותי לחיבוק. "אני לא מאמין שאת אחותי עד עכשיו." אמר ופתאום אלון נכנס לחדר.

Surviver - שורדתWhere stories live. Discover now