פרק 17

1.4K 157 138
                                    


"תשחרר אותו ועכשיו!" אבי צעק ואלון צחקק בעודי מתנשם בכבדות כדי לנסות להקל על הכאב. עדיין מופתע שאלון אשכרה נתן לי בוקס בבטן.
בכל מקרה, למען אלה.

"תחזיר לי את אלה, ותקבל את הבן שלך." אמר ואבי צחקק. "אתה לא תקבל את אלה לא יעזור לך כלום," אמר.

"אז אתה ככה מוותר על הבן שלך? הבן האהוב והיפה שלך?" אלון אמר ויכולתי לשמוע שבצד השני של הקו עד כמה אבי לחוץ גם מבלי להיראות כך.

"בחיים לא. כי לא יקרה כלום לבן שלי, אתה תשחרר עכשיו אותו ואני, אני אראה מה אני אעשה עם אלה." אמר ואלון ציחקק.

"אתה תראה מה תעשה עם אלה? תקשיב לי טוב דוד ותקשיב לי טוב מאוד, אם אתה רוצה לראות את הבן שלך חי וחוזר אלייך שלם ובריא, היום, בפינת טומפקסון בשעה שש בערב אנחנו עושים החלפה. הבן שלך חוזר אלייך ואלה, אלה היפה שלי תחזור לידיים שלי. זה מובן?" אלון שאל ואבי בלע את רוקו בחוזקה.

"פינת טומפקסון, בשעה שש. ניפגש שם." אמר וככה ניתקו את השיחה.

"בוא לירן, הולכים." אלון הבהיל אותי לאחר שעתיים של שקט. "אני גם בא." עידן מיהר אלינו ואלון החל לגחך לו בפנים.

"אמרתי משהו מצחיק?" שאל ואלון הניד את ראשו לשלילה. "לא, אבל אתה לא בא איתנו." אמר ועידן החל להתעצבן.

"אני בא איתכם, אני אפילו לא שואל אותך," אמר ואלון התקרב אליו ונעמד שנייה מפניו. "אני אמרתי משהו פעם אחת, אני לא הולך לחזור עליו שוב." אמר והתרחק ממנו והלך לכיוון הדלת בעודי הולך אחריו.

"אפשר סיבה?" שאל. "כי אתה לא יכול לבוא, זה עניין של החלפות. אם אני אביא איתי עוד מישהו חוץ מלירן, זה יכול להיגמר לא טוב. בדיוק כמו שדוד עושה כרגע, אז תישאר פה ותתפלל שהכל ילך טוב." אמר ויצא מהדלת ואני אחריו.

ריחמתי באותה שניה על עידן שהוא צריך להישאר בבית במתח בלי ידיעה מה הולך להיות, כי תאמינו לי או לא.. זה הדבר הכי נורא שיש.

"תקשיב לי עכשיו איך זה הולך להיות, אני יוצא החוצה ואתה נשאר באוטו. אתה לא יוצא עד שאני קורא לך לא משנה מה, גם אם אתה רואה את אלה אתה נשאר במכונית ולא יוצא ממנה, זה מובן?" אמר ואני הנהנתי בשקט, רק מחכה לראות כבר את אלה.

לאחר מספר דקות הגענו והמכונית נעצרה. אלון יצא ממנה החוצה, וחיכה לאבי שיגיע, וכך באמת קרה. כעבור מספר שניות המכונית של אבי הגיעה והנה, אבי יצא ממנה.

ניסיתי להסתכל אל תוך המכונית, לראות אולי אני אראה שם את אלה.. אבל לא, לא יכולתי לראות דבר. ורק קיוויתי.. רק קיוויתי שאלה בטוחה ושלמה, ושעוד מספר דקות.. היא תחזור להיות אחוזה בידיי.

"שלום לך דוד," התחלתי לשמוע קולות מבחוץ. "שלום אלון." ענה.

"יום יפה היום הא?" שאל ודוד ענה בחיוב. "איך אתה?" אלון שאל. "מעולה, ומה קורה איתך?" אבי ענה, אי אפשר שלא היה להרגיש את המתח באוויר.

Surviver - שורדתWhere stories live. Discover now