פרק 11

1.9K 171 105
                                    


"מקדש השבת.." מיכאל קידש וכולנו אמרנו יחד "אמן." והתיישבנו לאכול.

הייתה אווירה אחרת, אווירה שעד עכשיו לא הייתה לי. אני זוכרת קידוש של יום שבת אבל מלפני כל כך הרבה שנים.. וזה היה כל כך מוזר וכל כך נעים ונחמד שזה עוד הפעם.

נהניתי מכל רגע והייתה הרגשה של חום ושל חיבור בין כולם. התחלנו לאכול מהאוכל שמיכאל הכין, ואת האמת שהתפלאתי לגלות איזה טעים היה האוכל.

"יאו מיכאל, זה ממש טעים!" אביגיל צעקה בהתלהבות והמשיכה לאכול וכולנו צחקקנו. "תודה תודה," מיכאל התלהב והמשכנו לצחוק.

אני ועידן העברנו מבטים חטופים אחד לשנייה, אי אפשר היה שלא להרגיש את ההתרגשות מהצד של שנינו. לאחר שקצת יצאתי מהבועה של לגלות את כל האמת, קלטתי שאני גיליתי שיש לי אח, וזה מרגש. גם גיליתי שיש לי אבא בסופו של דבר.. כלומר תמיד ידעתי שיש לי אבא, אבל עכשיו אני יודעת מי זה.

"אל תתמלאו יותר מידי, הכנתי גם קינוח," מיכאל אמר והסתכלנו עליו בתדהמה. "גם אופה וגם יפה הא?" שקד קרצה לו ומיכאל הסמיק מזה. כן, אני רואה שיהיה משהו בין השניים, יותר צפוי מזה לא יהיה.

"לא שמעת על המשפט שלקינוח יש קיבה בנפרד?" עידן אמר לו וצחקנו.

לאחר שאכלנו והתפוצצה לנו הבטן, כולנו התפצלנו. אני ישבתי עם לירן, מיכאל ביקש משקד שתבוא איתו לסיבוב, ואביגיל ועידן.. טוב אין לי מושג את האמת איפה הם.

"איך את?" לירן שאל אותי והסתכלתי עליו לא מבינה לגבי מה הוא שאל. "גילית היום הרבה דברים, עיכלת את זה?" שאל ואני הנהנתי. "זה לא קל ביום אחד לגלות מי זה אבא שלך ובנוסף לגלות שיש לך אח.." אמר ואני המשכתי להנהן.

"זה מרגש את האמת. עד עכשיו חשבתי שאני לבד בעולם, שעליי לברוח מכולם ולא לסמוך על אף אחד. עם הזמן אני מגלה דברים אחרים, אני מגלה אנשים, אני מגלה שאני לא לבד. יש לי משפחה, עידן הוא המשפחה שלי, וזה הזוי. האחרון שחשבתי שיש לי קשר איתו זה עידן, וזה מדהים לראות איך העולם בנוי," אמרתי ולירן הסתכל עליי במבט מוזר. "מה?" השפלתי את מבטי ממבוכה.

"כלום, את פשוט מדהימה אלה. אני לא יודע איך להסביר לך את זה, אבל את פשוט מדהימה. את בוגרת ו.. מדהימה, זהו," אמר וחייכתי אליו, יכולתי להרגיש חמימות בלחיי עוד הפעם.

איך הוא עושה לי את זה כל פעם מחדש?

"מי שמדבר לירן," אמרתי והוא צחקק. "מה?" שאל כאילו לא מבין.

"אתה טוב לב, ואני שמחה שהכרתי אותך. בהתחלה לא ידעתי אם לסמוך עלייך או לא, אבל.. אי אפשר היה שלא. אתה טוב לב כל כך," אמרתי והוא חייך אליי את החיוך המושלם שרק הוא יודע לחייך וקירב אותי אליו לחיבוק. "את לא יודעת כמה שאני מעריך אותך." אמר ונישק לי בלחי ולא שיחרר אותי מידיו.

Surviver - שורדתWhere stories live. Discover now