פרק 22

1.3K 138 119
                                    


--

התחלתי לחפש בכל הבית רמזים להיותה של אלה בבית, ואני מבטיח שאני חושב שהרחתי את הריח שלה. הלכתי אחריו והרגשתי כמו איזה כלב שמזהה דברים או אנשים רק לפי חוש הריח שלו.

אבל לצערי אני לא כלב, ואני לא מצאתי כלום בזכות האף הלא כלבי שלי.

עברו כבר כמה שעות, שעות ארוכות שעברתי בהן חדר חדר, קומה קומה, ארון ארון, באמת בכל מקום ולא מצאתי כלום.

חזרתי לסלון ומבלי ששמתי לב ראיתי חדר נעול, התקרבתי אליו ובאתי לפתוח אותו אבל צליל המפתחות נשמע שוב, ועליי היה להפסיק לחפש.

התיישבתי מהר בספה והדלקתי טלוויזיה, כאילו זה מה שעשיתי כל הזמן הזה, ועצמתי את עיניי. נשמעו צעדים ולאט לאט פקחתי את עיניי.

"אויש, הערתי אותך?" אבי שאל ואני הנדתי את ראשי לשלילה. "במילא ישבתי הרבה, אז זה טוב שהערת אותי. אחרי זה אני לא ארדם בלילה." אמרתי והוא חייך אליי.

"טוב, תתארגן על עצמך. השעה כבר שבע בערב אני רוצה לסדר את האוכל ואז נאכל. סבבה?" שאל ואני הנהנתי, והוא יצא מהחדר.

נעמדתי על רגליי והסתכלתי על החדר היחיד שעוד לא בדקתי אותו.
אני עוד אחזור.

"אז אתה מבין עכשיו את הבדיחה?" לא הפסקתי לצחוק כשנזכרתי בבדיחה שמיכאל סיפר לי.

ישבנו שנינו בשולחן ואכלנו, היה קצת מתוח אז כמובן שהייתי חייב לשבור את המתח, ואיך אפשר לעשות את זה בלי הבדיחות של מיכאל?

"הבנתי הבנתי." אמר וצחק בעצמו. "אז תגיד, כמה זמן אתה כבר.. עוסק ב.." באתי לומר והוא קטע אותי, "אני יודע שקשה לך לומר את זה," אמר ואני רק שמחתי מזה שהוא מאמין להצגה לי.

"אבל כן. זאת העבודה שלי, לא הייתה לי השכלה, לא היו לי הורים טובים, וכשנפתחה לי הדלת להרוויח כסף בקלות, לא חשבתי פעמיים והלכתי על זה. כמובן שאם הייתי באותו מצב בעבר לא הייתי בוחר בדרך הזאת. אבל, אני לא שם ובחרתי בדרך. ואני חושב שאתה יכול להבין לבד, שלצאת מהדבר הזה, זה קשה מאוד." אמר ואני הנהנתי.

"הבנתי, אני לא רוצה לשאול.. אבל זה באמת מעניין אותי.." אמרתי והוא הסתכל עליי, מחכה לשמוע מה אני עומד לומר. "כמה אנשים אתה כבר.. הרגת?" שאלתי והוא השפיל את מבטו.

"זה לא משנה כמה.." אמר ואת האמת שזה בכלל לא היה לי משנה ולא היה לי אכפת בכלל. האיש הזה לא מעניין אותי בכלל. "כמה עשרות." אמר ואני הנהנתי.

Surviver - שורדתWhere stories live. Discover now