פרק 23

1.3K 135 95
                                    


--

השרשרת שלה.

השרשרת המיוחדת שלה שהיא קיבלה מאמה. אני לא מאמין איך לא שמתי לב אליה לפני. אם זאת לא הוכחה מספיק טובה שהיא עדיין בחיים אז מה כן?

עמדתי ככה.. אני לא יודע כמה זמן, אבל אני יודע שכמה דקות שלמות. אני רציתי לבכות, לצעוק, לעוף באוויר מרוב אושר.

אני יודע שזאת רק שרשרת ואולי אם אני אספר על כך למישהו הוא יגיד לי שאולי היא נשארה שם לאחר שהיא מתה.. אבל אני יודע משהו אחד על אלה, שהיא בחיים לא הייתה מורידה ממנה את השרשרת גם אם היא הייתה צריכה למות, היא הייתה נקברת עם השרשרת. וזאת ההוכחה שלי, זאת ההוכחה שהיא בחיים!

נשמעה עוד צפירה שהחזירה אותי למציאות, ויצאתי מהבועה שהייתי בה. הלכתי מהר החוצה ונכנסתי למכונית של אבי.

"מה קרה? לא שמעת אותי? התחלתי לדאוג.." אמר ואני צחקקתי. "הכל בסדר, אסור לבן אדם לעשות את צרכיו בשקט?" אמרתי ואבי נגעל. "בן, לא אומרים דברים כאלה ברבים." אמר ואני צחקתי. יצאתי מזה בשלום.

הגעתי לפנימייה, ולא היה יותר מאושר ממני באותו רגע. הרגשתי כל כך טוב עם זה שאני בטוח עכשיו שהיא בחיים.

אני יודע שזאת סך הכל שרשרת, אבל זאת לא סתם שרשרת. זאת השרשרת של אלה, מאז ומתמיד. ובזה אני בטוח.. שאם השרשרת לא עלייה, זה אומר שאבא שלי מחביא אותה איפשהו, ואני הולך לגלות איפה. למרות שאני חושב ומאמין שזה בחדר.

הגעתי לחדרי, והוא היה ריק. כנראה שהקדמתי מידי. שכבתי במיטה, מדמיין איך אלה חוזרת להיות בין ידיי, איך אני מנשק אותה ומחבק ומבטיח לה שאני לא אעזוב אותה יותר בחיים... ההרגשה הכי טובה בעולם. רק שתקרה במציאות.

נשמעה דפיקה בדלת שקטעה אותי מהמחשבות של האיחוד שלי ושל אלה, ומיהרתי ללכת לפתוח את הדלת. ואביגיל הייתה מאחוריה.

"היי," חייכתי אליה והיא קפצה עליי בחיבוק. זה היה מוזר. "שלום גם לך." צחקקתי והיא חייכה אליי במבוכה.

"אני מצטערת, הייתי חייבת לבוא ולשאול איך אתה ומה קורה איתך?" שאלה וחשבתי לעצמי שהיא ממש חמודה.

עשיתי חושבים לרגע, אם לספר לה לגבי מה שמצאתי או לא, לא ידעתי אם לספר או לא. מצד אחד אולי עכשיו היא תאמין לי אבל מצד שני היא יכולה להתעצבן עליי שאני עדיין נשארתי באותו מקום.

אבל לא אכפת לי, זאת אלה אחרי הכל.

"בואי החוצה, אני רוצה להראות לך משהו." אמרתי ולקחתי לאביגיל את היד ופשוט אפשר לומר פחות או יותר שחטפתי אותה ויצאתי איתה החוצה, לעבר הספסלים. "איה כאילו!" אמרה ואני צחקתי.

Surviver - שורדתWhere stories live. Discover now