פרק 12

1.8K 155 37
                                    

"בואו שבו, תאכלו גם." אלון אמר לאחר המבטים שנעץ בי ובחן את כולי ואז התיישבנו יחד.

את האמת שלא היה לי תיאבון בכלל, הדבר היחיד שרציתי זה לגלות את הכל. עידן ולירן בלסו את האוכל כאילו לא אכלו שנים, אכלתי טיפה סלט כדי לא לעורר חשד והמשכתי להסתכל על אלון ולהפתעתי, הוא גם הסתכל עליי.

"מה שמכם?" אלון שאל. "אני לירן." לירן הציג את עצמו, "אני אלה." הצגתי את עצמי גם וזה היה נראה כאילו הוא רק חיכה שאני אדבר.

"הם איתי בפנימייה, את לירן אתה מכיר אבל לא?" עידן שאל את אלון שהסתכל עליי ואני לא חושבת שהקשיב בכלל לעידן. "אבא?" שאל ואז אלון התעשת על עצמו. "הא נכון, לירן. באמת חשבתי למה אתה מוכר לי, אני מצטער. אני פשוט מאוד עסוק בימים האחרונים." התנצל והעביר בי מבט אחד אחרון לפני שנעמד והלך.

"לאן אתה הולך אבא?" עידן מיהר לשאול. "נזכרתי שאני צריך לעשות משהו, אני כבר חוזר." אמר ונעלם משם כעבור שנייה.

"הוא מזהה אותך," עידן אמר ונמנעתי מקשר עין. "איך אתה כל כך בטוח?" שאלתי, למרות שבתוך תוכי אני גם חשבתי שזה באמת נכון.

"הוא מזהה אותך אלה, אל תהיי תמימה כל כך. חשבתי שאת החכמה מבינינו," עידן אמר והרגשתי את ידו של לירן עליי, הרמתי את מבטי אליו והוא הנהן. "אלה, אני גם בטוח שהוא מזהה אותך." אמר וטמנתי את ראשי בין שתי ידיי.

"פאק, לא רציתי שזה יקרה כל כך מהר.." מלמלתי.

"אבל איך הוא מזהה אותך?" עידן אמר ולירן מיהר להגיב "היא הבת שלו אולי יא חכמולוג" אמר. "לא יא דפוק, אלה את אמרת שאת לא הכרת אותו בכלל.. אז איך.." בא לומר וקטעתי אותו "אולי אני לא הכרתי אותו אבל הוא כן הכיר אותי. תחשוב הוא ראה אותי שהייתי קטנה, אני פשוט לא זוכרת את זה, אבל גם אמא שלי לקחה אותי איתה וברחנו גם כשהייתי קטנה. אני לא זוכרת מאיזה גיל אבל זה היה מגיל קטן ככה. עידן, יש מצב שהוא יודע מי אני, רק לא חשבתי שהוא יזהה אותי כל כך מהר." אמרתי ועידן הנהן.

"טוב, אז אם הוא יודע שזאת את.. צריך לעשות עם זה משהו," לירן אמר. "כמו?" שאלתי. "את יכולה עכשיו ללכת לשאול אותו לגבי אמא שלך." אמר והסתכלתי עליו בתדהמה.

"איך אני יכולה לעשות את זה כל כך מהר? צריך שיהיה קצת בסיס לשנינו לפני שזה יקרה.." אמרתי ועידן צחקק. "מה מצחיק אותך?" מיהרתי לשאול.

"אבא שלי לא כזה, הוא ישר ולעניין. הכל יהיה בסדר, שהוא יחזור לפה אני ולירן נלך ונשאיר אתכם לבד." עידן אמר ולירן מיהר להגיב לדבריו, "לא. אנחנו לא עוזבים אותם לבד, כלומר נשאיר אותם בחדר אחד לבד אבל אנחנו נהיה בחדר ליד למשמר." לירן אמר ועידן פשוט גלגל את עיניו והנהן.

"את תהיי בסדר, נכון?" לירן התקרב אליי וראיתי דאגה בעיניו, תמיד גורם לי להבין איזה נשמה גדולה יש לו ועד כמה הוא דואג לי.

Surviver - שורדתWhere stories live. Discover now