Two of Us

פרק 8

"כי אתה באמת רוח רפאים."
****************

ידי נחה על פי שהיה פעור בתדהמה ודמעות לא הפסיקו לזלוג על לחיי והרגשתי שהלב שלי מתכווץ. "כריס." אני לא מאמינה.. "אתה... אתה מתת.." לחשתי באנגלית ורפאל שאל "שיר מי זה?" אבל לא עניתי "אני לא באמת מתתי אהובה שלי אנ-" "אהובה שלי??!! אחד עשר חודשים! כמעט שנה שלמה אני התאבלתי עליך!!" צרחתי ופרצתי בבכי והרבצתי לו הכי חזק שיכולתי אבל סער עצר אותי וניסיתי להתנגד אך הוא לא נתן לי ללכת "חתיכת בן זונה!!! אני ספדתי לך בהלוויה!! אני ראיתי אותך מת לי מול העיניים!! אתה מתת בידיים שלי!!!" צרחתי בבכי ואף אחד חוץ מליה לא הבין מה קורה פה. ליה נתנה לו אגרוף בבטן "מה אתה עושה כאן?! אתה אמור להיות מת! אתה יודע מה עבר עליה בכלל?!!!" ליה צרחה על כריס ואני חיבקתי חזר את סער ובכיתי לחזהו "אתה. בוא איתנו ושיר תעלי עם סער להרגע" רפאל אמר בטון עצבני וסער עלה איתי לשטוף פנים למעלה.

כשירדנו למטה ראינו את כולם ואת כריס יושבים בסלון ומסתכלים עליי אבל לא הצלחתי להסתכל לכריס בעיניים "מה קורה כאן? ותספרו מההתחלה" רפאל אמר והסתכל עליי ונשמתי עמוק.. "ביום הראשון ללימודים כהייתי בחילופי תלמידים פגשתי את כריס.. שבוע אחר כך הפכנו לזוג ו-" "איך זה שלא ידענו כלום??" עומר שאל "ליה הייתה היחידה שסיפרתי לה" אמרתי וכריס סיפר "אחרי כמה שבועות אבא שלי הכניס אותי לעסק שלו והוא לא הכי חוקי שיש.." אמר והמשכתי "ואז זה קרה.."

-פלאשבאק-
"כריס אתה בא??" רצתי קדימה והוא רץ אחריי ותפס אותי בחיבוק גדול "זה ממש לא מרגיש כאילו שאנחנו שבועיים ביחד.. זה מרגיש הרבה יותר" אמר בחיוך ומשך אותי נשיקה ארוכה "אני אוהבת אותך אתה יודע את זה?" חייכתי חיוך מתוק וחיבקתי אותו "את יודעת שאני אוהב אותך נכון?" אמר באותו טון כמו שלי והתנשקנו במשך חמש דקות רצופות "אני הולך להשתין שנייה בצד" אמר וחיכיתי לו וכשחזר המשכנו ללכת.. פתאום בחור על אופנוע שעבר ידנו שלף אקדח וירה בכריס "כריס!!" מיהרתי לתפוס אותו כשנפל לרצפה "כריס שלי בבקשה לא..." אמרתי והתקשרתי לאמבולאנס "הלו? חבר שלי נורה בבטן... סנטרל פארק בפינה המזרחית" הם ניתקו וכריס לקח את ידי "שיר.." "אל תדבר בבקשה.. תשמור על כוח.." בכיתי וליטפתי את פניו ביד אחת עוד שהשנייה מנסה לעצור את הדימום מבטנו "אהובה שלי אני אוהב אותך.." אמר "אני אוהבת אותך כריס.. רק אל תרדם תישאר איתי עוד קצת בבקשה..." בכיתי והמבט שלו קפא "כריס? כריס!! כריסטופר בבקשה תתעורר!!! כריס!!!" צרחתי ולאחר שהפרמדיקים הגיעו הם קבעו את מותו במקום..
-סוף פלאשבאק-

"אני ספדתי לך בהלוויה.. אתה מתת בידיים שלי.. איך אתה חי..?" שאלתי בקול רועד רק מלהיזכר בזה "אני לא באמת מתתי זה היה מבויים" אמרת וקפאתי "מבויים?" שאלתי בשקט והוא הנהן "כשהלכתי הצידה להשתין בצד הזרקתי לעצמי חומר שמאט את הדופק וגורם לגוף להיראות כאילו הוא מת למשך עשרים וארבע שעות.. והכדור לא פגע בי, הייתי עם אפוד מגן והדם שהיה שם היה משקית דם מזוייף" אמר והחזקתי בידו של סער חזק "והפרמדיקים?" ליה שאלה "הם לא באמת היו פרמדיקים. הם עבדו בשביל אבא שלי ולקחו אותי אליו" אמר וסער ליטף את גב היד שלי "למה היית צריך לביים את המוות שלך?" רפאל שאל "אוייבים של אבא שלי רצו לחטוף אותי ולהשתמש בי כקלף מיקוח נגד אבי אז החלטנו לביים את המוות שלי כדי שלא ינסו שום דבר וזה היה הגיוני כי לאבא שלי יש הרבה אוייבים כך שלא יוכלו לדעת מי מהם עשה את זה" אמר ונשענתי על כתפו של סער "אני לא מאמינה... למה חזרת עכשיו?" שאלתי באנחה "חיפשתי אותך במהלך החודש האחרון ועכשיו מצאתי ואני פה בשביל להחזיר אותך אליי" אמר וגופו של סער התקשח "לא." אמרתי והוא שאל "מה לא?" "אני לא חוזרת אליך" הוא נראה מעוצבן "אבל חזרתי" אמר וקמתי לעברו בעצבים "אז מה אם חזרת?! אני לא אחזור אליך אחרי כמעט שנה שחשבתי שאתה מת כריס!" הרמתי את קולי והוא פנה ללכת "אני יכול רק.. לחבק אותך?" שאל בטון מתגעגע והנהנתי. הוא ניגש אליי וחיבק אותי חזק ופרצתי בבכי לחזהו והוא חיבק אותי חזק "אין לך מושג כמה התגעגעתי אלייך.." לחש וכשהתנתקנו מהחיבוק הוא הלך..

ליה חיבקה אותי ורפאל התקרב אליי "שיר.. את בתת משקל בגלל שהיית באבל עליו?" לחש וניגב לי את הדמעות והנהנתי, הוא אסף אותי לחיבוק גדול והלכתי לחדר עם סער "אז.. את בסדר?" שאל והנהנתי בהיסוס. הוא חיכה על המיטה בזמן שהחלפתי בשירותים לפיג׳מה קצרה וכשנכנסתי מתחת לשמיכה הוא פנה ללכת "סער" קראתי והוא הסתובב "אתה יכול.. להישאר?" שאלתי בבישנות והוא הנהן ונשאר רק בבוקסר ואני לא יכולתי שלא לבהות בגופו המושלם.. הוא נכנס איתי מתחת לשמיכה והתכרבלתי לחזהו בעודו מחבק אותי "תודה.." לחשתי "באהבה" לחש חזרה וליטף את ראשי עד שנרדמתי..