פרק 29

1.6K 64 8
                                    

היום זה היום בו איבדתי אותה. היום לפני שמונה שנים. כואב לי שלא זכיתי להרגיש אותה, להתחתן איתה.. להזדקן איתה... מעולם לא חשבתי שאוכל להתאהב במישהי ועוד ככה חזק? ״אני מתגעגע אליה אחי״ יונתן חיבק אותי עם דמעות בעיניים ובלעתי את הגוש המחניק בגרוני ״ליאורי בקושי זוכרת אותה.. היא הייתה הראשונה להאמין בי״ יבב והלך לאמא ואבא. כולם עומדים מול הקבר ובוכים, רובם מרכיבים משקפי שמש בניסיון לא מוצלח להסתיר את הדמעות, ורק אני יושב על הגבעה ממול. רפאל בטוח יודע שאני כאן, יודע שלא הייתי מפספס את היום הזה אבל באותה מידה גם לא את פרק שוב ליד כולם. שמעתי את הנאום שלו, של הוריו ושל אחיו, את הנאום של אחי והוריי, את הנאום של ליה. רק אני לא יכולתי להביא את עצמי לעמוד שם מול המצבה שלה.

כולם כבר חזרו הביתה ורק אני נשארתי. התיישבתי מול המצבה והעברתי את ידי שיערי בחוסר אונים ״אז כן באת בסוף״ קולה של ליה נשמע מאחוריי והיא התיישבה לידי ״לא הייתי מפספס..״ ״קשה לי לראות אותך ככה סער.. אולי כדי שתנסה להמשיך הלאה, תכיר בנות חדשות לא את אלה שאתה מבלה איתן את הלילה״  אמרה ונהייה שקט לכמה רגעים. ״לא נגעתי באף אחת מאז״ אמרתי בשקט והיא הייתה המומה ״הו.. אני יודעת שזה כואב אבל אתה לא יכול להאשים את עצמך במוות שלה..״ אמרה והלכה.
״שירשור שלי.. אני כל כך מצטער..״

סתיו
נכנסתי לבית של גיל אחי הגדול והחכם במיוחד והוא ניגש לחבק אותי ״גילגול אני צריכה עזרה״ אמרתי והוא התיישב מולי עם הלפטופ שלו ״כן ברור מה את צריכה אחות?״ ״אני צריכה שתאסוף לי כמה שיותר מידע על אנסטסיה אחת, חברה של דימיטרי קזנייב ועל ניקול דקל; ברגע שתמצא לי עליהן משהו תודיע לי״ אמרתי וכשנשקתי ללחיו מתכוונת לצאת לזרה לאוטו הוא קרא ״סתיו.. אני חושב שכדאי לך לראות את זה...״

~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עוד פרק יעלה עוד פרק מחר!!! חג שמח לכולן🕎🎉❤️❤️

Two of UsUnde poveștirile trăiesc. Descoperă acum