פרק 31

1.8K 75 11
                                    

רפאל
לא רציתי להאמין. אני עדיין לא מאמין. איך היא יכלה לעזוב אותנו ככה? ״עשינו כל מה שיכולנו אך הצלע נשברה באופן חמור מאוד וגרמה לפציעה ודימום פנימיים ו... אני מצטער אבל שיר כבר לא איתנו.״ המילים של הרופא מהדהדות בראשי ורודפות אותי מאז אותו יום שחור. כואב לי על רוני שמתעוררת בלילות מהסיוטים שלי אבל היא מבינה.. איבדתי את אחותי הקטנה.

אני זוכר שביקשתי לראות את הגופה שלה.. הייתי היחיד שראה אותה... ״אני רוצה לראות את ה...ה-הגופה של שיר לוי״ ניגשתי לפתולוג עם גוש מחניק בגרוני שרק מחכה לפרק אותי ״ומי אתה בשבילה?״ שאל ומחיתי דמעה ״אחיה הגדול. רפאל לוי״ הוא הנהן וסימן לי לבוא אחריו עד שהגענו לדלת שאולי בסרטים נראית מגניבה, אבל במציאות היא הסיוט הכי גדול.

״חדר מתים״.

הוא ניגש אל בד לבן שכיסה גופה.. היא עוד לא הוכנסה לקירור אפילו.. הוא הזיז את הבד והיא נגלתה לפניי. אחותי הקטנה. באותו הרגע כבר התפרקתי ובכיתי בקול, אוחז בפניה היפות.. העדינות.. הקרות...

״שיר..לא..!!!״ זעקתי מצמיד את המצח שלי לשלה, מעביר את ידיי על פניה החיוורות ושפתיה חסרות הצבע והברק. היא כל כך קרה... ״בבקשה שיר את לא יכולה לעשות לי את זה... לכולנו.. לסער!!.. שיר לא.. לא לא לא לא לא....״ יבבתי מתחנן אליה, מתחנן לאלוהים שתקום ותגיד לי שעבדה עליי כל הזמן הזה ושום דבר מזה לא אמיתי!!!... ״נערי, הגיע הזמן ללכת״ הפתולוג הניח את ידו על גבי ויצאתי משם, מסתכל בפעם האחרונה על האחות היחידה שלי..

״שיררר!!!״ קמתי מזיע ומתנשף ולפתע הרגשתי יד חמה ומוכרת נוגעת בי ״ששש...״ ליטפה את גבי וחיבקתי אותה חסר כוחות בוכה בשקט לשקע צווארה מפחד שאעיר את כפיר הקטן שלי בטעות ״רוני אני לא יכול יותר..״ בכיתי מחבק אותה חזק והיא רעדה. גם היא בוכה. ההרגשה הזאת של געגוע.. היא שורפת. צורבת אותך בחזה, בגוף, בנפש, עד שאתה מתחרפן לגמרי; צורח ובוכה לשמיים חסר אונים.. מבין שזהו. נגמר. הידיעה שלא משנה מה תעשה, למי תפנה או תתפלל, לא משנה כמה תהייה מוכן לשלם ולהקריב מעצמך, לעולם לא תוכל לראות אותה שוב.

Two of UsWhere stories live. Discover now