כמו בספרים

15

חלק 1
בראד
״בבקשה ממך,״ אבא שלי אוחז בידי .

״אבא זה לא הגיוני מה שאתה אומר ..״ אני מתעצבנת . יש לו מישהו שמוכן לשלם לו על עשר אלף דולר של החובות שלנו בתנאי שהוא לוקח אותי לערב אחד .

״הוא לא יגע בך , אתם רק תצטרכו לשחק זוג .״ זה נשמע דפוק . ״אני רוצה לצאת מזה , חומד,״ הוא מכנה אותי כמו אמא .

״בסדר .״ אני נכנעת . אבא שלי מעיף את אגרופו כאות ניצחון כמו ילד קטן . אני נאנחת .

״אני חולה עלייך!״ הוא מנשק את המצח שלי . ״עוד מעט יגיע המשלוח עם השמלה שהבחור שלח לך !״ אני אפילו לא יודעת מי זה הבחור הזה .

***

אני מביטה במראה , שיערי מסולסל בזכות הבייביליס , אני מאופרת ולבושה בשמלה של עשירים . אני עייפה ואין לי כוח למשחקים , אבל החיים הם משחק אחד גדול .
ואיך היצור היפיפה שלי אומר ? - ׳מתרגלים.׳

הדלת של הבית נפתחת כי אבא שלי פותח ועומד מולו בחור יחסית צעיר , הייתי נותנת לו בגג את גיל השלושים . הוא נאה , אבל לא כמו היצור היפיפה שלי . ״שלום מיס קופר ,״ הוא מחייך חיוך מתוק .

״שלום ,״ אני מרגישה נבוכה שאני לא יודעת על שמו .

״טיטוף אדרסון ,״ הוא מציג את עצמו ואני מחייכת.

״נעים להכיר אותך.״ אני אומרת בחצי כנות . כי נעים להכיר אותו , אבל פחות נעים לי עם השמלה שלי .

״שנזוז?״ למה הוא כזה מנומס ?
התרגלת לשחצן שלך ? הקול בראש שלי .
שיט לא !

״כן בטח ,״ אני אוחזת בפלאפון שלי קרוב אל גופי .

אנחנו יוצאים מהבית היישר אל הלימוזינה השחורה שלו , הוא מסביר לי בדרך כל מה שאני צריכה לדעת . גיליתי שהוא בן עשרים ושש , הוא במערכת יחסים עם מישהי , אבל היא לא מוכנה עדיין לספר לכולם .. והוא חייב מישהי לערב .

אנחנו נכנסים לאולם וכולם פה מתנשאים , אנשים עשירים ..
״בואי אחריי,״ הוא לוחש ואוחז במותניי קרוב אליו . יש נוכחות באוויר, נוכחות חזקה ומאוד מוכרת. אנחנו מתקדמים אל השולחן . זה שולחן קטן ועגול שמסביבו זוג נוסף , אין כיסאות אז עומדים .

״תתקרבי,״ הוא לוחש שוב . אני מתקרבת והוא מחייך . ״את לחוצה.״ הוא קובע . ״מר וואיט יגיע עוד רגע ,״ מה?? מאיפה הוא מכיר אותו?? לא , שיט . אני ידעתי שהוא כאן !! הנוכחות... אוף!

״שיט,״ אני לוחשת .

״מר אדרסון ,״ זה הקול של היצור היפיפה שלי . אני לא מסתובבת . היצור היפיפה שלי נועץ את מבטיו בגבי , אני מרגישה את זה .

״מר וואיט,״ הקולות של שניהם צבועים . כיאלו יש בניהם שנאה הדדית. ״תכיר את הבת זוג שלי , בראד,״ אני מסתובבת ומחייכת לעברו חיוך מאולץ .

״ בראד,״ הוא חורק שיניים . טיטוף מצמיד אותי אל גופו וזה גורם לי להילחץ . ״תוריד את היד שלך ממנה.״ הוא אומר לעבר טיטוף באיום . טיטוף משתעל במבוכה ומוריד את היד. עיניו של סקוט בוחנות את גופי באיטיות והוא נעצר על החזה שלי ומכווץ את גבותיו בכעס . הוא מחזיר את מבטו לעיניי ועיניו משקפות את הכעס.

״הכול בסדר ?״ אני לוחשת לטיטוף .

״כן כן , אני כבר בא .״ הוא ממהר להתרחק ממני ומסקוט , היצור היפיפה שלי .

״מה הקטע?״ הוא לוחש עצבני.

״שום קטע.״ אני אומרת בכעס . ״אבא שלי ביקש ואני באתי.״

״אבא שלך ? מה הוא קשור ?״

״הוא משלם לאבא שלי ואבא שלי ביקש ממני ואני לא יכולה להגיד לא לאבא שלי ..״ אני מרגישה נבוכה .

״משלם לאבא שלך? לא הבנתי , מה את זונה?״ הוא אומר את זה ופוגע בי . אני מרגישה את הצורך לבכות . הוא צודק .
אבל לפעמים מילים נשמעות כל כך אמיתיות שזה כואב .

״תתרחק ממני .״ אני אומרת בשקט ומתקדמת ומחפשת את טיטוף . שאני מוצאת אותו הוא מתרחק ממני .

״את יכולה ללכת הבייתה , העברתי כבר לאבא שלך,״ לקראת הסוף הוא מדבר על הכסף שניתן לאבא שלי . אני מהנהנת . אנחנו נפרדים לשלום ואני יוצאת מהמקום הזה.
יוצאת בחזרה אל העולם האמיתי , אל הבדידות שלי .
איך אחזור עכשיו לבית ?