כמו בספרים

24

בראד
אחותו בבית ! לעזאזל ! עכשיו זה עוד יותר מביך .
״היוש!!״ היא נכנסת לחדר שלי ואני במהירות קמה מהמיטה ומסדרת את השיער תוך כדי , אני לחוצה ! בטירוף!

״היי?״ אני שואלת מאשר אומרת , היא מחייכת חיוך יפה .

״סקוט בסלון אמר לי לקרוא לך,״ היא מצחקקת .

״לא .. זה בסדר , אני אממ.. אשאר כאן.״ אני נבוכה.

״לא , את גברת באה איתי!״ היא מצחקקת ומושכת אותי אחרייה לסלון . אני מביטה בסקוט , ביצור היפיפה שלי . באותו יצור שניסיתי לחמוק ממנו במשך כל היומיים האלה . מאז שהוא סימן אותי עם שפתיו.

״סוף סוף רואים אותך מחוץ לחדר ,״ הוא מתגרה בי ? כי מצליח לו.
אני מחייכת לעברו חיוך מר . סקוט מתקדם אל המטבח והם מדברים בשפה שנשמעת כל-כך מדהימה , כל-כך מושלמת .
אני מרגישה נמסה עם כל מילה שיוצאת מהפה המושלם של סקוט .

״איזה שפה זאת?״ אני מתעניינת.

״איטלקית,״ היא חושפת חיוך . ״אמא ואבא שלנו איטלקים!״ היא מחייכת חיוך רחב אפילו יותר . איך היא כזאת אופטימית?

״זה נשמע טוב.״ אני פולטת .

״כן, סקוט אומר כמה מילים לבנות ואז הן נכנסות ישר למיטה.״ היא מורידה את המצב רוח שלי בכמה מילים שמכווצות את ליבי ומפעילות את מנגנון הקנאה שלי .

״נשמע הגיוני.״ קולי חלש , סקוט מביט בי במבט שחודר אל הנשמה שלי.

״וואלה? אז אוכל להפעיל את הקטע הזה עלייך?״ הוא אומר ללא בושה מול אחותו.

״לא . לא אתה.״ אני אומרת בקור כלפיו. ובאיזהשהו מקום פוגע בי , הוא חושב שאני סתם אחת ? שאני כמו כולן ?

״הו , את ממש קשוחה לאחי.״ היא מחייכת חיוך צדדי ומשלבת את ידיה על החזה שלה.

״אח שלך ממש אידיוט,״ אני אומרת וסקוט זורק לי מבט עצבני . מה כבר אמרתי ? הוא מתקדם ומזיז את שיערי לאחור מול אחותו , אני מפחדת מהצעד הבא שלו . הוא חושף את ההיקי שלי .

״תראי אני כל-כך אידיוטטט,״ הוא מושך את המילה ואז ממשיך, ״אז סימנתי אותה.״ הוא אומר בכעס . מביט בי ואז מביט לעבר אחותו , אחותו המומה.

״שכבתם ?״ היא לוחשת מבולבלת.

״לא .״ אני אומרת במהירות ודוחפת את סקוט ממני בכעס , זורקת לו מבט כועס .

״אוקי אוקי , אני הולכת .. ואתה!״ אחותו אומרת ומצביעה על סקוט , ״תזכור מה שאמרתי לך , אמא סקרנית.״

״אמא שלך. את מתכוונת.״ הוא אומר בטון כועס .

״אוייש תתבגר .״ היא יוצאת מדלת הבית ומשאירה אותי סקרנית , אבל אני גם קצת עצבנית.

״מה היה הקטע הדפוק הזה ?״ אני מתעצבנת .

״איזה קטע?״ הוא אומר בתמימות שלא קיימת בעליל.

״טוב , אידיוט שמסמן?״ אני אומרת בכעס . ״אתה רק מפשל!״ אני כועסת ,״אם אתה כל-כך רוצה אותי,״ אני אומרת בגיחוח , כיאלו לא מאמינה לדברים שאני אומרת. ״אז זה לא ממש הדרך להצליח איתי!״ אני מתעצבנת עוד יותר .

״אז קדימה , ספרי לי מה כן ?!״ הוא מכה באגרופו הימנית בקיר שצמוד מאחוריי ואני נבהלת . נצמדת לקיר ומפחדת מהתנועה הבאה שלו . טיטוף , המוח שלי מזכיר אותו ואני מתכווצת .

״ל-לא,״ אני לוחשת בקול רועד . הוא עוצם את עיניו ונושם עמוק .

״מה לא ?״ הוא נרגע בשנייה . ״למה את כל-כך מפחדת ? אני לא אפגע בך.״ הוא אומר בטוח בעצמו.

״אם היית מפספס יש מצב שהיית שובר לי את הפנים.״ אני לוחשת מפוחדת .

״אני לא . בחיים לא .״ הוא שוב כל-כך בטוח בעצמו וזה מטריף לי את המוח!!

״אתה יכולת לפספס ! לעזאזל אתה אנושי ואנשים עושים טעויות! אתה יכולת לטעות! ולשבור לי את הפאקניג פנים!״ אני מרימה את קולי עליו . אני ממהרת לברוח לחדר שלי שוב .

״כן! תברחי! כמו שאת תמיד עושה!״ אני שומעת את קולו מבעד לדלת.

״תשתוק!״ אני אומרת בעצבים.

״את פאקניג פחדנית , חלשה , ומעצבנת!״ הוא אומר כל מילה ואני מאחורי הדלת של חדרי חוסמת את הבכי . אני נפגעת עם כל מילה שלו. הוא צודק , אני כל מה שהוא אמר .

הדלת של הבית נתרקת ואני מבינה שהוא יצא . גם הוא בורח !
אני נאנחת בתסכול ובוכה בשקט . מסוג הבכי השקט והכואב .
אני רוצה לצרוח , אבל אין לי כבר כוח .

צרחתי יותר מדיי בחיים שלי , יותר מדיי.

•••••••
העלתי עוד פרק כי אני ממש אוהבת אותכן 😍😍😍