כמו בספרים

16

חלק 2
בראד
אני יוצאת מהאולם , אין לי איך ללכת . האופציה היחידה היא ללכת ברגל או לחזור ולבקש מהיצור היפיפה שלי . אני מרגישה העלובה הזאת של הספרים שתמיד נתקעת וחסרת מזל . ממש כמו בספרים .

אני מתיישבת על הספסל ועוצמת את העיניים ונשענת לאחור . אני רוצה לבכות , אני אבכה ברגע שאגיע לבית . אני מצלצלת לאבא שלי .

״היי חומד , נהנת ?״ הדמעות זולגות בעיניי . אני מנסה לחייך.
״ברור , אתה בבית?״ קולי חלש .
״כן .. קרה משהו??״ הוא שואל בדאגה , אבל אני לא רוצה להדאיג אותו.
״שום דבר ,״ אני מצחקקת בכוונה שיחשוב שאני נהנת. ״אני כבר מגיעה.״ אני אומרת .
״טוב מתוקה , אני מחכה לך .״ אני נושכת את שפתיי שדמעות נוספות מצטרפות .
״ביי אבא ,״ אני נפרדת ממנו ומנתקת .

אני קמה הספסל ומנסה לאחוז במשהו , מרגישה כיאלו אני עומדת ליפול. אני עוצמת את עיניי ומנסה לשמור על שפיות . ״מה את עושה בחוץ?״ הקול היפה של סקוט . אוי אלוהים .

״תלך מכאן .״ אני עם גבי אליו , אני ממהרת לנגב את הדמעות.

״האפס לא מחזיר אותך לבית?״

״בגללך.״ אני יודעת שזה בגללו , כי טיטוף מפחד ממנו .

״אם ככה אני אקח אותך,״ הוא אומר כיאלו הרגע לא אמרתי שהוא אשם . הוא צריך לבקש סליחה !

״לא .״ אני אומרת במהירות . אני יודעת שאגיע אבא שלי ישאל אותי על מי החזיר אותי .. לא לא אני לא יכולה להגיד לו שהמנהל שלו החזיר אותי , הוא גם ככה לא סובל את סקוט .

״תכנסי לאוטו . עכשיו.״ הוא נכנס למכונית השחורה , היוקרתית שלו . אני מביטה בה כמה שניות ואז נכנסת . ״מה חשבת לעצמך שעשית מה שעשית?״ הוא שואל .

אני שותקת . ״אני לא רוצה לשמוע אותך , אני עייפה .״ אני רוצה לשמוע את הקול שלו ולהירדם איתו .

״לעזאזל איתך את התנהגת כמו-״ הוא עוצר לרגע . מהסס אם לומר את המילה.

״תגיד את זה . התנהגתי כמו זונה, נכון?״ אני מתעצבנת . אני פגועה ואני רוצה לבכות . ״אבל עזוב , אתה לא תבין את המקום שלי בחיים .״ אני מתעצבנת כי זה נכון . הוא שופט אותי .

״פאק . לא .״ הוא לוחש בכעס , כלפי עצמו .

אני עוצמת את עיניי ונושמת עמוק . אסור לי לבכות.

״תעזוב אותי , בבקשה ממך.״

״אם הוא לא התכוון לקחת אותך איך תכננת לחזור לבית?״

״ברגל.״ אני מלמלת . אני מניחה את ראשי על החלון ומנסה לישון.

״עם השמלה הזאת? איזה זין . היית רוצה,״ הוא מתעצבן .

אני נאנחת . עייפה , עייפה מהחיים . ״מה לא היה ברור ב׳תעזוב אותי׳ ? ״ אני אומרת בכעס .

״אם זה היה כל כך ברור אז אולי הייתי עוזב אותך עוד בפעם הראשונה שראיתי אותך.״

״תפסיק.״ אני לוחשת . הוא עוצר מול הבית שלי. אבא שלי עומד בחוץ , אשכרה מחכה לי . אני יוצאת מהאוטו .
״תודה על הטרמפ,״ אני לוחשת . יוצאת מהמכונית וסוגרת את הדלת .

״היי אבא,״ אני אומרת . הוא מביט בסקוט שבמכונית .

״נשבעת באמא .״ הוא לוחש המום ומאוכזב .

״טיטוף לא התכוון להחזיר אותי ונשארתי בחוץ..״ אני מלמלת . מקווה שלא יעשה בלגן מזה .

הוא נותן לי סטירה . הלחי שלי שורפת . אני מרגישה .. מוזר .

״את משקרת .״ הוא אומר כועס . באותו רגע היצור היפהפה שלי יוצא מהמכונית ומביט באבא שלי במבט מלא שנאה .

״הבת שלך יצאה עם מישהו שקרן ונוכל בשבילך ! ואתה נותן לה סטירה ?״ הוא מרים את קולו על אבא שלי .

״מ-״ אבא שלי רוצה לדבר ,אבל היצור היפיפה שלי קוטע אותו.
״תסתום את הפה שלך!״ סקוט מרים את קולו , ״היא הלכה איתו ! מישהו שילם לך ואתה מכרת את הבת שלך לערב אחד !״ הוא אומר את זה ועכשיו הכול נשמע לי דפוק . אני מרגישה שרק לסקוט אכפת ממני . זה כואב .

״אבא , בוא נלך ,״ קולי רועד . עיניו של סקוט נועוצות בי .

״הוא צודק .. אני מצטער חומד,״ הוא מלטף את שיערי. ״בראד , אני כל כך מצטער,״ הוא בוכה . אני נותנת מכה לחזה של סקוט.

״אתה חתיכת אידיוט!״ אני מרימה את קולי . אני נאנחת בתסכול ומנסה לעזור לאבא שלי . ״אבא , הכול בסדר .. בוא נלך,״

״אני מצטער ,״ אנחנו מתקדמים לבית . אני נכנסת עם אבא שלי ודואגת להרדים אותו ואז אני הולכת לחדר שלי ובוכה . כמו כל יום .
אני נכנסת מתחת לשמיכה ובוכה כיאלו חיי תלויים בבכי . זה מרגיש כל כך משחרר .

•••
אני עושה מרתון!!