כמו בספרים

18

חלק 2
בראד
תתאפסי בראד , תתאפסי !

״אתה לא תעשה את זה ,״ אני עדיין מתנשפת , מרגישה את הצורך לשתות מים - כמה שיותר מהר !

״תנסי אותי.״ הוא מצמיד אותי יותר ויותר . ליבי פועם . ״תנשקי אותי בראד , אני לא משחק משחקים .״ הוא מתקרב אליי .

״לא , תפסיק ,״ אני אוחזת בכתפיו כדי לתפוס ביטחון ולא להרגיש את הנפילה .

״עכשיו.״ הוא פוקד ומרעיד את גופי .

אני מקרבת את שפתיי לשלו , ידו אוחזת במותניי ואני מרגישה איך ליבי פועם כל-כך מהר . השפתיים שלו רכות ומעבירות בי זרמים ותחושות שלא ידעתי שקיימות . אצבעותי עולות אל הזיפים שלו . לשונו עוטפת את שלי ואני גונחת .. זה כל-כך נעים !

גופי מצתמרר וגופו נצמד לשלי . אני מרגישה גל חם בין יריכי ובכל שאר גופי . ״בראד,״ הוא מתנתק ממני . אני מתנשפת וגם הוא . ״את כל-כך טעימה,״ הוא לוחש קרוב לשפתיי .

שפתיו חוזרות להתעסק עם שפתיי . אני מרגישה כיאלו אאבד את הבתולין שלי עוד בחדר מדרגות . הוא מכניס את ידו מתחת לחולצה ואוחז במותני .

אם אי פעם היססתם וחשבתם לעצמכם - איך לעזאזל מרגיש טעם של הפרי מעץ הדעת *אותו פרי שאסור בשום אופן לגעת .
אז כן , סקוט וואיט זה הפרי הזה - מעץ הדעת . מסוג הדברים האסורים , שלא מתקרבים אליהם .

אמא ! אני כועסת על עצמי . אני פאקניג נשבעתי!!

אני מתרחקת ממנו במהירות רבה . אני פוקחת את עיניי המומה , עיניו נפקחות והכחול המהוסס מביט דרך עיניו . ״שלא תעזי לברוח .״ הוא חוסם את הדרך שלי לברוח.

״זה .. זה היה טעות,״ אני אומרת בקול ואז לוחשת , ״כן , כן זה היה טעות.״ אני מנסה להאמין לשטויות שאני אומרת .

״מה את מבלבלת במוח ? ״ הוא מגחח בעצבים ואני נבהלת שהוא מקרב אותי אל הסכנה של חיי. ״את אפילו לא מאמינה לעצמך,״ אני מתנשפת בדיוק כמוהו.

״או-קיי ,״ אני מנסה לסדר את המוח שלי . קשה לי להביט לו בעיניים . אני מביטה בכמעט כל דבר חוץ מעיניו.

״תסתכלי עליי שאני מדבר איתך!״ הוא מתעצבן , אני מרגישה את הצמרמורת של הפחד . בעיניו מתחוללת סערה מאיימת .

״מ-מה?״ אני מתנשפת כמו מפגרת ומרגישה מפוחדת .

״אני רוצה להיות זה שיגרום לך להתנשף ככה . ולא מהפאקניג סיבה הזאת ,״ הוא מושך בשיערו לאחור . ״אני רוצה לנשק אותך,אלוהים!״ הוא מרים את קולו . לחיי מאדימות . למה שהוא ירצה דברים כאלה ממני ? ״אני רוצה אותך . בראד .״ הוא חורק שיניים .

״אתה לא ,״ אני מגחחת בכעס .

״אני לא ?״ הוא מכווץ את גבותיו , כועס יותר . ״אז בואי תגידי לי מה אני כן רוצה , ״ הוא מתקרב כל-כך שאני חוששת שישמע את פעימות ליבי . ״את בעצמך לא יודעת מה את רוצה , אז איך תגידי לי מה אני רוצה?״ הוא צודק .

״תתרחק .״ אני חורקת שיניים . אני שונאת ביקורות , במיוחד אם הן לא מוצאות חן בעיניי.

״אין בעיה , אני אתרחק ואתן לך לברוח . לא להרבה זמן . ״ הוא עושה צעד לאחור , אני ממהרת לרדת במדרגות , שאני מגיעה לקרקע אני ממהרת אל האופנוע שלי .

אני שמה את הקסדה על ראשי ונושפת בתסכול . אני רוצה לבכות ולצרוח והכי הכי אני רוצה.... אני רוצה את סקוט וואיט .

׳את לא יכולה לברוח כל הזמן.׳ קולו של סקוט עובר בראשי שוב ושוב. הוא צודק ... אני לא .

אני עוצמת את עיניי בתסכול ומתניעה , אני נוסעת בזהירות רבה ומתאפקת לשמור על קור רוח . אני רוצה לבכות כי הפרתי שבועה , אני רוצה לבכות כי אם אבא שלי יגלה את זה - הוא יתאכזב.. לא מגיע לו להתאכזב . זה לא פייר.

אבל העולם לא פייר .

אם העולם היה כל-כך פייר , אז הוא לא היה לוקח את אמא שלי.
אז הוא לא היה גורם לאבא שלי לשנוא את סקוט וואיט , היצור היפיפה שלי .
אז לא היו גורמים לי להרגיש דברים כאלה כלפיו.. כלפיי היצור היפיפה שלי .

אני נאנחת מהמחשבות ומנסה להתרכז בנסיעה , אבל זה פאקניג קשה !

אני רוצה להרגיש את שפתיו הרכות והממכרות , אני רוצה לטעום שוב את טעם גן עדן - את החלק האסור .