28

5.9K 228 44
                                    

חלק 2
סקוט
אני חוזר מעבודה , עצבני כל-כך שהייתי מופתע שלא דרסתי מישהו.
גיליתי דרך מצלמות הבית שהיא יצאה מהבית .
המעלית נעצרת בקומה ואני מביט בה . היא על הריצפה , יושבת והרגליים שלה משולבות , עיניה עצומות והיא נראת מותשת . יותר ממני.

מה לעזאזל היא עושה על הריצפה?

כל הבגדים שלה מים ואני מתחיל להרגיש את הגלגלים בראשי מתחילים לעשות לי רגשות אשם מזורגגים. ״הי,״ אני אומר ברוך,״למה את על הריצפה?״ עיניה נפקחות בישנוניות . עיניה אדומות ומשקפות על כך שהיא בכתה את חייה.

״א..אני הייתי בחוץ , הרטבתי,״ היא אומרת בקול חלש , מתוק .

אני מביט בשפתייה המלאות . הייתי שמח לטעום אותן שוב . הטעם שלה , טעם של אושר . ״כן?״ אני מלטף את הלחי שלה בעדינות. אני מרים אותה בעדינות ובאיטיות כיאלו היא עלולה להישבר לי כל רגע.

״כן.״ היא מביטה בי , אני מרגיש כיאלו עיניה עומדות להרוג אותי.

״למה לא נכנסת לבית?״ אני אפילו לא דואג שהבית נשאר פתוח.

״כי לא רציתי להרטיב לך את הריצפה,״ היא רצינית? אני מכווץ את גבותיי . מופתע וכועס , בעיקר מבולבל.

״את צוחקת?״ אני אומר מעט בכעס,״בבקשה שתגידי שאת צוחק-אני לא יודע מה אעשה אם א-״ היא קוטעת אותי.

״כל מה שאני עושה מכעיס אותך!״ היא אומרת בכעס . הגקט של החליפה שלי מחמם את גופה הרועד .

״תכנסי לבית.״ אני פוקד בכעס .

״אתה לא תכעס?״ היא מהססת . למה שאכעס ?! אלוהים , למה היא מחרפנת אותי ?

״אני אכעס מאוד אם לא תכנסי .״ אני מרגיש שאני מאיים כי עיניה מביטות בי בפחד . היא נכנסת אל הבית ומשאירה את הדלת פתוחה בשבילי.

״אני אלך להתקלח.. ואז אנקה את המים.״ היא ממהרת למקלחת.

״אל תרוצי!״ אני יודע שהיא תיפול אני ממהר אחריה ותופס אותה לפני שהיא נופלת ומצייצת במתיקות . אלוהים, אדירים.
״ידעתי שזה יקרה .״ אני אומר בכעס , היא מייצבת את עצמה ורצה שוב למקלחת . אני מכניס את האגרוף לפה שלי ונוהם בכעס .

היא תשגע אותי , היא מטריפה אותי .

אני מחכה לה בחדרה , היא יוצאת מהמקלחת ומגבת עוטפת את גופה .
היא נראת כמו מלאך , היא נראת כמו משהו שעושה אותי מאוד רעב.
אני מביט בגופה שוב ושוב והיא אדומה כל-כך שאפשר להשוות אותה לצבע העגבנייה. ״למה אתה כאן?״ קולה חלש , היא נבוכה.

״זה הבית שלי.״

״אני רוצה להתלבש,״ היא מבקשת שאצא בנימוס .

״אוקי , מה מונע את זה ממך?״ אני מתחנן בליבי שתוריד את המגבת , שאוכל לבחון את היצירה היפה שלי .. או יותר נכון את היצירה היפה של אלוהים .

״אתה . אתה מונע ממני כמעט כל דבר בחיים שלי.״ היא מרגיזה אותי בתגובה שלה . אני מביט בה שניות ארוכות ואז יוצא מהחדר בכעס.

אני?? מה לעזאזל אני מונע ממנה?!
הרחקתי אותה מהאבא המזדיין שלה , איך היא יכולה להיות כל-כך כפוית טובה ?!
אגב האבא המזדיין שלה , למה הוא חייג אליי היום?!

פאק . אני חייב לצלצל אליו בחזרה . כן, זה מה שאעשה אחרי שאשתה כוס וויסקי קטנה. אני שותה כוס וויסקי ומחייג אליו.

״הלו?״ קולו חלש , הוא שבור .
״התקשרת אליי.״ אני מזכיר לו בנימה חסרת סבלנות.
״איך היא?״ אני עוצם את העיניים .
״היא?״
״איך הבת שלי?״
״אין לך טיפת בושה ? ״ אני אומר בשקט,״הבת שלך?!״ אני כועס.
״פגשתי אותה.״ הוא אומר בקול רועד , הוא בוכה.
״עשית מה??״ אני לוחש בזעם.
״היום זה יום האזכרה לאישתי,״ הוא נאנח. אני יודע !! הייתי שם היום , ביקשתי סליחה מאמא שלה והבאתי זר פרחים .
״היא ראתה אותך שם ?? מה אמרת ? מה היא אמרה?״ אני תוקף בשאלות.
״אמרתי לה שלום , היא החזירה לי.. היא הייתה רטובה עד העצמות שלה . אלוהים,״ הוא נאנח. ״שאמרתי לה שאני מצטער היא ברחה , היא הייתה נראת חנוקה .״ אני מנתק לו .

אני מרגיש את תחושת האשם הגדולה ביותר . אני לא יכול להיכנס לחדר שלה ולהציק לה עם הדאגה שלי , היא תשנא אותי יותר.
אני חייב לתת לה זמן לעצמה.

אגש אלייה מחר . בנתיים אתן לה מנוחה.

כמו בספריםМесто, где живут истории. Откройте их для себя