השקט שבסערה

פרק 13- סודות

נ.מ סטורם-
ישבתי, מרותק למיטתי, בזמן שהשאר סיימו להחזיר את הספינה למצבה הקודם בגלל כל הבלאגן שהסערה גרמה. ג׳קי איימה שתקשור אותי למיטה אם אעז לזוז ומהיכרות איתה, היא יותר ממסוגלת לעשות זאת. אני שונא להרגיש כך, שאחרים עושים את כל העבודה בשבילי כי אני שברירי מידי ולא יכול לעשות אותה לבד. אני יודע שהפעם המקרה אחר ויש סיבה מוצדקת מאוד לכך שלא אקום אבל זה פצע ישן, כמו שריטה שחרוטה בליבי ולא מראה סימנים להיעלמות.

דפיקה חלושה נשמעת ואני כבר מרגיש בנוכחות של קאל מעבר לדלת. הדפיקה נשמעת לא החלטית, כאילו הוא מתלבט אם להישאר ולחכות שאקרא לו או לברוח כל עוד הוא יכול. החשדות המכרסמים בליבי גבוהים מתמיד אבל אני מנסה להרגיע אותם ולגרום להם להיעלם לפחות לעכשיו.

״תיכנס קאל.״ אני קורא ולאחר כמה רגעים הדלת נפתחת עד החצי והוא מציץ לחדר כאילו כדי לבדוק שאין בו מפלצות שמחכות לתקוף אותו. מבטו בוחן ורציני וגורם לי לחייך. גם כשהוא מנסה להיות מאיים הוא מצליח להיות חמוד על הדרך.
״אתה יכול להירגע, ג׳קי איימה שאם אזוז מהמיטה היא תקשור אותי אליה וזה לא בדיוק משהו שאני רוצה להגיע אליו ככה שאף אחד לא הולך לקפוץ עליך.״ אני מודיע לו והוא נכנס, סוגר את הדלת אחריו ומתקרב למיטה.

הוא חושש. אני רואה זאת למרות שגופו כמעט ולא מראה זאת. תכבה את זה עכשיו! אני פוקד על עצמי ומנער את ראשי כאילו כדי לעצור את כוחי, למרות שאני כבר יודע שזה לא בדיוק אפשרי או עובד.

קאל מסתכל עלי בבילבול ולא מצליח להסתיר את הסומק שעולה על לחייו. הוא נער, בן 18, שכניראה עבר יותר מידי דברים כואבים בחייו. אבל הוא חכם. אני רואה זאת בדרך בה הוא מדבר עם אנשים, מקשיב להם, בוחן אותם ומתנהל. הוא מחושב ויודע לבחור את הקרבות שלו. אבל יש לו חיסרון, הוא טוב מידי, הוא טהור מידי. הוא מפחד ומסרב לתת את המכה הניצחת ולהרוג את היריב גם אם זה מגיע לו. אני מעריץ ומעריך אותו על כך אבל גם מפחד. יום יבוא וזה יפגע בו ועוד יגרום למותו. מהרגע שהודיע לי שהצליח במשימה שנתתי לו בנמל של אטלה, הבטחתי לעצמי שאשמור עליו. אני לא יודע למה הוא כל כך חשוב אבל כל חושיי אומרים לי שזה הדבר הנכון.

נ.מ קאל-
״אז... על מה רצית לדבר?״ אני שואל בזמן שאני מתיישב במיטה ליד סטורם. הוא שוכב מתחת לשמיכה ובוחן כל תנועה שאני מבצע.
״רציתי להכין אותך למסיבה של ריצ׳ארד. יש הרבה דברים שכדאי שתדע כדי שהכל יתנהל חלק ואף אחד לא ייפגע. חוץ מזה, אין לנו הרבה זמן להתכונן. בגלל הסערה והרוחות שהיו בכיוון הנכון נצליח להגיע מחר בצהריים ובגלל זה נישאר במסיבה יותר זמן. ויותר זמן זה יותר מקום לטעויות.״ הוא מסביר ואני מהנהן בסקרנות. אנחנו יושבים לרגע בשקט, כל אחד שקוע במחשבותיו כשסטורם מתחיל לדבר.