השקט שבסערה

פרק 27- מסע

תודה רבה על 3k קריאות, 400 הצבעות ו1k תגובות! זה מטורף אמג❤️
אז חוץ מזה שהשיר שמצורף מדהים ואני ממש אוהבת אותו אני חושבת שהוא דיי משקף את סטורם בפרקים האחרונים אז מוזמנים לשמוע ולהגיד לי מה דעתכם:)

עיניים ירוקות כהות כל כך שהיה אפשר להתבלבל ולחשוב שהן שחורות אם האור היה מעט חלש יותר. שיער שטני גלי יחסית בהיר שממש עמד על הגבול בין בלונדיני מלולכך לחום. צבע עור מעט כהה יותר שלא נראה כזה בגלל שיזוף או שעות עבודה ארוכות בשמש אלא פשוט כי זהו הצבע הטבעי.

״ל-לא..״ צעדתי צעד לאחור כשמבטי מסתכל על האדם שמולי בחוסר אמון מוחלט, לא יודע מה אני אמור לעשות. זה... זה לא ייתכן. הוא מת. כולם יודעים את זה.

״קאל...״ קולו עמוק וגורם לצמרמורת להתפשט בכל גופי ואני לוקח עוד צעד לאחור. מתי בכלל הספקתי לקום מאז שהוא קם ו... שינה צורה? ככה קוראים לזה נכון? או שזה יותר בכיוון של הסיר את האשליה שלו? או שזה בכלל אישור גישה כך שאראה אותו? הרגשתי שהמוח שלי עובר עומס מערכות ומרוב בילבול מחליט פשוט להיכבא ולא להידלק ולעבוד שוב לעולם.

״פאק לא הייתי צריך לעשות את זה.״ סטורם מתחרט פתאום לאחר שרואה את הפאניקה המשתלטת על כל תא בגופי. ״בוא פשוט נשכח מזה בסדר?״ הוא מסתובב עם גבו אליי ומתחיל לעשות את מה שזה לא יהיה כדי להיראות שוב כמו שאני מכיר אותו. זה מה שמאפס אותי וגורם לי לצעוד קדימה ולהניח את ידי על כתפו בכוונה לעצור אותו.

״חכה אני...״ אני מתחיל לומר והוא מסתובב אליי בשאלה, עיניו הירוקות ננעצות בשלי ואני חושב מה בדיוק לשאול קודם. המוח העייף והמסכן שלי ריק. ניראה שכל אינספור השאלות שלי נעלמו ברגע שהוא הסתובב. איזה יופי, נראה שסטורם יכול להביך אותי בכל מקרה. אני מוכן להתערב שגם אם הוא ילבש שמלה באמצע השוק אני אהיה מובך יותר ממנו.

״אתה...?״ הוא מנסה לדרבן אותי להמשיך בשאלה ואני רואה ניצוץ תקווה חולף בעיניו. כאילו הוא מקווה שלא אוותר עליו, עלינו, שלא אסוג לאחור ואברח אלא אתן לו הזדמנות. ולעזאזל איתי, כי לפני שאפילו חשבתי על כך ידעתי שאתן לו אותה.