עבר הרבה זמן מאז שהגענו לפה וכבר מתחיל להחשיך, לואי כבר תפס את העניין, הוא אפילו הצליח לעמוד על הגלשן כמה פעמים למשך כמה שניות. לגלוש זה לא כזה פשוט אבל הוא הצליח די מהר.
"אני חושב שזה מספיק להיום" לואי אמר ורק אז שמתי לב שהוא עומד לידי
"רוצה לחזור הביתה או שאתה רוצה ללכת לאכול קודם משהו" אמרתי אחרי שהרמתי את מבטי מהטלפון
"אה....אני חושב שנלך לאכול משהו קודם" הוא אמר ורק אז שמתי לב שאני בוהה בגוף שלו.
הוא יותר מחוטב ממה שזכרתי
"טוב אז בוא נתארגן ונלך" אמרתי וקמתי מהחול, לוקח את הדברים שלי ומחכה ללואי שיסיים להתארגן גם הוא לפני שהתחלנו ללכת לכיוון האוטו
"איפה הולכים לאכול?" הוא שאל אותי
"בלוקה" אמרתי. אני יודע שזאת המסעדה האהובה עליו, היינו אוכלים בה פעם כל הזמן. זאת מסעדה של אוכל סיני, סושי, מוקפצים וכאלה
"נשמע טוב" הוא אמר "לא אכלתי שם המון זמן" הוא אמר והייתי מופתע, הוא מת על המסעדה הזאת
"כמה זמן כבר לא היית שם?" שאלתי אותו והוצאתי את המפתחות של האוטו מהכיס כיוון שכבר היינו לידו, לחצתי על הכפתור יהאוטו נפתח
"כמעט שלוש שנים" הוא אמר ופתח את הדלת ונכנס לאוטו, סוגר אחריו את הדלת ומשאיר אותי מעט מבולבל. נכנסתי גם אני לאוטו וכשסגרתי את הדלת הסתכלתי עליו
"יש לי קשר לזה שלא הלכת לשם כל כך הרבה זמן?" שאלתי והרגשתי די מטומטם על השאלה הזאת
"כן" הוא אמר ומבט מאוכזב היה בעיניו
"למה?" שאלתי ושמתי את היד שלי על הלחי שלו, ליטפתי את הלחי שלו עם האגודל שלי והמשכתי להסתכל עליו בזמן שהוא עם מבט מושפל למטה
"היינו הולכים הרבה פעם ואחרי שהספקת לדבר איתי המקום הזה היה מזכיר לי אותך אז לא הלכתי לשם מאז" הוא אמר וגם לי להרגיש כל כך רע
"לעזעזל לו אני כל כך מצטער, זה כל כך לא מגיע לך" אמרתי וחיבקתי אותו בזמן שהוא רק ישב שם בלי להגיב ״אתה כל כך טוב וזה באמת לא מובן שסלחת לי כל כך מהר כי אני לא הייתי סולח לעצמי על דבר כזה, אני נשבע לך שאם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן הייתי משנה הכל, לא הייתי עושה לך את זה בחיים, אני כל כך מפגר ואני כל כך מתחרט על זה," אמרתי ואז הוא חיבק אותי בחזרה ויכולתי לשמוע שהתחיל לבכות, ידעתי שזה יגיע מתישהו רק לא ידעתי מתי, אי אפשר להתחמק מדבר כזה כל כך הרבה זמן, זה היה ברור שזה יצא מתישהו. הוא המשיך לבכות ורק חיבקתי אותו חזק יותר, בתקווה שזה יעלים חלק מהכאב שלו ״זה בסדר לו" אמרתי והתנתקתי מהחיבוק, רואה את העיניים האדומות מבכי, מיהרתי למחות את הדמעה שירדה מעיניו וחייכתי אליו חיוך מנחם "הכל בסדר?" שאלתי והוא הנהן עם ראשו ככן.
שאר הנסיעה עברה בשקט, לא שקט מביך, שקט כזה שיכלתי לדעת שהוא חושב.
הגענו למסעדה ונכסנו אלייה, התיישבנו בשולחן לשניים שהיה פנוי וחיכינו שאחד המלצרים יביא לנו תפריט. כאשר המלצר הביא לנו תפריט ראיתי שלואי מתלבט מה להזמין אז החלטתי שאני אזמין ראשון והוא יזמין אחרי
"אני רוצה בבקשה מוקפץ עם עוף" אמרתי
YOU ARE READING
SHIT, maybe I missed you
Fanfiction𝕊ℍ𝕀𝕋,𝕞𝕒𝕪𝕓𝕖 𝕀 𝕞𝕚𝕤𝕤𝕖𝕕 𝕪𝕠𝕦? °°°°°°° -הושלם! -מכיל תכנים מיניים הקריאה על אחריותכם! -עונה שנייה בפרופיל שלי! •••••• גם אני מכיר את התחושה שאתה מרגיש כאשר בן אדם מחליט לקחת את הלב שלכם ולמחוץ אותו בין האצבעות שלו, בלי להסס, בלי לחשוב מ...
