SHIT, maybe I missed you

פרק 54

~נקודת מבט לואי~

קמתי כאשר השעון המעורר שלי צלצל, נאנחתי וכיביתי אותו, מבין שכבר הגיע הבוקר.
כל כך לא רציתי לחזור לבית הספר, אני פשוט שונא ללמוד... הציונים שלי תמיד טובים אבל אני פשוט שונא את זה...
ניסיתי לקום בשקט מהמיטה כדי לא להפריע להארי לישון, זה נכון שהוא ביקש ממני להעיר אותו אבל רק שש וחצי, הוא יכול להמשיך לישון עוד קצת...
יצאתי מהחדר בשקט שבידי רק מגבת, נכנסתי לחדר האמבטיה והחלטתי שלקחת מקלחת קצרה יהיה רעיון טוב. הדלקתי את הזרם ופשטתי את בגדיי, נכנס מתחת לזרם החם ונותן לי לשטוף ממני את המחשבות על כך שבעוד שעה וחצי אצטרך לשבת שוב בתוך כיתה. בכנות, זה החופש הכי טוב שהיה לי, בלי ספק בכלל שזה בגלל הארי.
סיימתי לחפוף את ראשי ושטפתי ממני את הסבון, שמעתי דפיקות בדלת ונזכרתי שלא נעלתי אותה

״אני מתקלח!״ אמרתי בקול מעט חזק כדי שמי שמאחוריי הדלת ישמע. הדלת נפתחה בכל זאת וחשפה מולי את הארי שעל פניו הבעה ישנונית. הוא נכנס, סוגר אחריו את הדלת וגורם לי להסתובב עם גבי אליו, מרגיש מובך. שמעתי שצחק וסובבתי רק את ראשי אליו, רואה שהוא מביט בי דרך המראה שעל הקיר ומצחצח שיניים. לאחר כמה דקות סיימתי להתקלח וניצלתי את זה שהארי לא מסתכל בשביל לצאת ולעטוף סביב אגני את המגבת

״למה לא הערת אותי?״ הארי שאל והסתובב אליי

״לא רציתי להפריע לך לישון, תכננתי לסיים להתארגן ואז להעיר אותך״ אמרתי, הוא חייך והתקרב אליי, אוחז במותניי החשופות ומניח נשיקה רכה ועדינה על שפתיי

״בוקר טוב״ הוא לחש לי שמצחו צמוד לשלי

״בוקר סביר מינוס״ אמרתי וגלגלתי עיניים, הוא צחק ונישק אותי נשיקה מהירה

״מתי אתה צריך לצאת לבית ספר?״ שאל

״בשבע ארבעים״ אמרתי לאחר שחשבתי על כך שהבית ספר נמצא במרחק הליכה מהבית שלי ולכן לא צריך לצאת יותר מוקדם. הוא הנהן ולא שיחרר את מגעו ממני, גורם ללב שלי לרעוד

״אני מלווה אותך״ הוא קבע ונישק נשיקה מהירה לשפתיי

״אתה לא חייב״ אמרתי, כל כך רציתי שיתעקש וילווה אותי, רציתי כל שנייה נתונה איתו, לנצל את כל הזמן החופשי שיש לי בשביל להיות קרוב אליו

״אני כן״ הוא אמר וגרם לי לחייך

״אוקיי...״ אמרתי, לא התכוונתי להתווכח על כך

״כדאי שאלך להתחיל להתארגן עכשיו״ הוא הנהן ונשאר לסיים את התארגנויות הבוקר שלו לבד בחדר האמבטיה בזמן שאני התקדמתי בחזרה לחדרי. ניגשתי לארון ופתחתי אותו, סורק אותו בעיניי עד שמצאתי את מדי בית הספר והוצאתי אותם, לובש אותם במהירות ומקלל במוחי את מי שהמציא את התלבושות האחידה.

~~~~~

״אתה מוכן?״ הארי שאל והסתכל לכיווני, הנהנתי והרמתי את תיק בית הספר שלי, מניח כתפייה אחת שלו על כתפי