SHIT, maybe I missed you

פרק 72

ירדתי במדרגות ביחד עם הארי שידו באגני, אני צריך ללכת הביתה ולסדר כמה דברים אחרונים לפני שאעבור לגור איתו. עוד שבוע היום הולדת שלי ואני כבר לא יכול לחכות לרגע ששנינו נשב מכורבלים עם שמיכות חמות ושוקו ליד עץ חג המולד ופשוט נהיה אחד עם השני, רק כי יש לנו את האפשרות, מי היה מאמין שנעבור לגור ביחד...
הגענו לדלת ולפני שפתחתי אותה הסתובבתי להארי, כרכתי את ידיי סביב צווארו והוא הניח יד אחת שלו במותן שלי. עם ידו השנייה הוא הסיט חתיכת שיער מפניי ומיד לאחר מכן ליטף את הלחי שלי ברכות

״אני אראה אותך מחר כן?״ הוא שאל בחצי חיוך, ידעתי שהוא לא רוצה שאלך עכשיו ושאשאר לישון ביחד איתו אבל אני חייב ללכת, הדברים שלי לא יארגנו את עצמם בארגזים...

״כן״ אמרתי, הוא חייך והתקרב לפניי, מנשק את שפתיי נשיקה רכה שגרמה לי לחוש כאילו אני קורס

״אתה בטוח שאתה צריך ללכת?״ הוא שאל והצמיד אותי אליו עוד קצת, מניח את ידו השנייה במותני

״אני אחזור מחר״ צחקתי, הוא נישק אותי שוב והנהן, מחבק אותי קרוב לגופו ורק לאחר כמה שניות ארוכות משחרר. צחקתי ופתחתי את הדלת, פוגש ברוח הקרה שהקפיאה את גופי

״לעזעזל לואי קפוא בחוץ, חכה פה רגע...״ הוא אמר ומיהר להסתובב ולעלות במדרגות, לאחר כמה שניות הוא חזר שסווצארט בידו והוא הושיט לי אותו

״הארי אני אהיה בסדר, לא כזה קר... חוץ מזה זה יהיה גדול עליי״ מבטו נהפך לרציני והוא הניד בראשו, דוחף לי את הסווצארט לידיים

״פשוט תיקח את זה טוב? זה יעשה אותי רגוע...״ חייכתי ונישקתי את שפתיו, אני אוהב שהוא דואג לי ככה... לבשתי על עצמי את הסווצארט ובדיוק כמו שחשבתי הוא היה ענקי עליי. הרמתי את מבטי וראיתי שהארי מביט בי בחיוך

״אמרתי לך שזה יהיה ענקי״ הוא צחק צחוק קטן שגרם ללב שלי לרעוד וקירב אותי אליו, שוב אוחז במותניי צמוד לגופו הגדול

״אני אוהב את זה״ הוא אמר בחיוך מטופש "זה מזכיר לי שאתה שלי" נישקתי את שפתיו ומיד לאחר מכן פתחתי את הדלת שוב, הפעם מרגיש הרבה יותר חמים בעזרתו של הסווצארט שנתן לי

״ביי״ אמרתי והסתובבתי פעם אחרונה להארי שעמד כאשר הוא שעון על משקוף הדלת, מביט בי

״ביי״ הוא אמר בחיוך קטן, ציפיתי שהוא יכנס לתוך הבית אך רק כאשר יצאתי משדה הראייה שלו שמעתי את דלת ביתו נטרקת. אני כל כך אוהב שהוא דואג לי ככה שאכפת לו ממני, לא יכולתי לבקש טוב יותר ממנו....
המשכתי ללכת במהרה לכיוון ביתי, מנסה להגיע כמה שיותר מהר ולהימנע מלהיות חשוף לקור הזה עוד הרבה זמן. דפקתי על הדלת וניסיתי לחמם את עצמי מעט, מודה להארי שהכריח אותי לקחת את הסווצארט כי אם לא באמת שהייתי קופא עכשיו. הדלת נפתחה וחשפה בפניי את לוטי, חייכתי אלייה אך היא לא החזירה חיוך, על פנייה היה מבט לא ברור והיא נראתה מודאגת וכועסת