SHIT, maybe I missed you

פרק 43

~נק׳ מבט הארי~

עיניי החלו להיפתח וחשתי בכאב הראש שתקף אותי. התיישבתי והסתכלתי סביב, למה אני שוכב על הרצפה מחוץ לחדר האמבטיה? ניסיתי להעלות בזכרוני את מה שקרה אתמול, כל מה שזכרתי היה שחזרנו אתמול הביתה ולואי הלך להתקלח. ניסיתי להמשיך להעלות במוחי את המשך הערב וכאשר זה פגע בי הרגשתי את ראשי מסתחרר אפילו יותר

״פאק״ לחשתי והעברתי את ידי בפניי, אני חתיכת מפגר רציני
הזיכרונות חזרו אליי לאט לאט, מטפטפים לתוך מוחי כמו רעל וגורמים לי להרגיש יותר ויותר מטומטמם. נזכרתי במבט המפוחד שהיה לו על הפנים והדמעות שירדו מעיניו כאשר לא שיחררתי אותו, הלב שלי רעד, מה לעזעזל עשיתי?! רציתי להרוג את עצמי רק מהמחשבה שפגעתי בו
נעמדתי על רגליי בקושי רב תוך כדי שראשי עדיין מסתחרר בהשפעת האלכוהול ששתיתי אתמול. ניסיתי לפתוח את דלת השירותים איך היא עדיין הייתה נעולה, פאקינג שיט! שמעתי משיכה באף וידעתי שהוא עדיין נמצא שם, בוכה והכל פאקינג באשמתי!

״לואי...״ דפקתי על הדלת, ידעתי שהוא לא יפתח לי אבל אני חייב לדבר איתו ״לו.... תפתח״ השתדלתי לדבר בטון הכי פחות אגרסיבי שיכלתי, שמעתי את הקול שלו, הוא התחיל לבכות חזק יותר ״לואי בבקשה תפתח את הדלת״ דפקתי שוב אבל לא נראה שזה הזיז לו ״תדבר איתי.... בבקשה...״ הרגשתי את הלב שלי מתנפץ, איך יכלתי לעשות את לו את זה?! הוא סמך עליי ואני הרסתי את זה, פאקינג הרסתי הכל! השענתי את המצח שלי על הדלת ועצמתי את עיניי, איך יכלתי להיות כזה זבל?! ״לואי אני מתחנן... תפתח את הדלת״ נשארתי לעמוד לידה עד ששמעת את קולו

״תלך מפה״ הוא אמר בקול חנוק ועייף

״רק... תדבר איתי״ לחשתי והרגשתי את עיניי שורפות ואת הדמעות מתחילות להיבצר בהן, אני אף פעם לא בוכה אבל אני לא מסוגל עם הידיעה שעשיתי לו את זה...

״אני לא רוצה לדבר איתך!״ הוא צעק, לא נרתעתי, הבנתי מה הוא מרגיש עכשיו

״בבקשה לו.... רק תפתח את הדלת״ ביקשתי, הייתי מותש, לא ידעתי מה עוד אני יכול לעשות כדי לגרום לו לדבר איתי. שמעתי את המנעול מסתובב ומיד פתחתי את עיניי שעדיין היו סגורות, היססתי לשנייה, מה אני אמור לומר לו? שום דבר לא יצדיק את זה. לחצתי את ידי בעדינות על ידית הדלת ופתחתי אותה, מרים את מבטי ומגלה אותו עומד די רחוק ממני, עיניו אדומות ופניו רטובות מבכי, הוא נראה חלש, עיגולים שחורים חלשים מוצאים את מקומם מתחת לעיניו, רואים בבירור שהוא לא עצם עין הלילה

״לו... א...אני...״ לא ידעתי מה לומר, מה לעזעזל אני יכול לומר שישפר את מה שעשיתי? כלום! הוא הסיט את מבטו ממני לרצפה ״לואי אני מצטער״ אמרתי, דמעות נוספות התחילו לזלוג מעיניו ״בבקשה לו... אני כל כך מצטער״ מצאתי את עצמי לוקח כמה צעדים אליו אך הוא מיד נרתע אחורה וגבו התנגש בקיר, אין מצב... ״אתה מפחד ממני?״ הרגשתי את הצביטה בלב שלי, אני גרמתי לו לפחד ממני.... הוא לא ענה, רק הסיט את מבטו והמשיך לבכות בשקט ״אני לא מאמין.... אתה פאקינג מפחד ממני...״ תפסתי את ידי בין שיערי ומשכתי אותו, איך הגענו למצב הזה?! ״בבקשה תגיד משהו...״ לחשתי, לא ניסיתי להתקרב אליו יותר, הוא מפחד.

״מה אתה רוצה שאני אגיד?״ הוא שאל בקול שקט שכמעט ולא שמעו

״כל דבר. תצרח עליי, תקלל אותי, תרביץ לי.... רק תדבר איתי״ הוא סוף סוף הרים את מבטו אליי, מביט בי עם עיניו השבורות שגרמו לי לקרוס, מה לעזעזל גרמתי?!

״א...אני לא מסוגל...״ הוא החליק עם גבו על הקיר וקירב את רגליו אליו, מתכדר לעצמו ומתחיל לבכות, לקחתי צעד קדימה אליו, רוצה לעטוף אותו, לתת לו להוציא את כל התסכול אך הוא הקדים אותי ״אל תתקרב״ הוא אמר בקול שבור ומבט מפוחד, כאילו שאם אגע בו הוא יתפרק. לקחתי בחזרה צעד אחורה ושמרתי על מקומי הרחוק ממנו, הרג אותי לראות אותו ככה...

״לו...״ אמרתי בשקט, הוא הרים את מבטו והיה לו מבט נגעל

״אל תקרא לי לו״ הוא אמר בקול תקיף, הוא נעמד בזעם ועדיין שמר על המרחק בנינו ״אתה הבטחת שלא תלחץ עליי!״ הוא לפתע צעק, לא אמרתי כלום, לא היה לי מה להגיד, הוא צודק ״הבטחת שתשמור עליי! למה עשית את זה?!״ הוא צרח שדמעות ממשיכות לרדת מעיניו, לא היה לי מה לענות, הרגשתי מבוייש

״א..אני-

לא!״ הוא קטע אותי, כאילו לא רוצה לשמוע מה יש לי להגיד לו ״יש לך מושג איך זה הרגיש?! איך זה הרגיש לשכב מתחתיך שאתה עשית את זה?! יש לך מושג איך זה הרגיש להיות כל כך חסר עונים שאתה ממשיך למרות שאני מתחנן ובוכה שתפסיק?! למרות שאני בכוח להזיז אותך ממני?!״ הרגשתי גוש בגרון שלי, אני פשוט חתיכת חרא רציני ״אין לך מושג! ואתה המשכת לעשות את זה!״ הוא צרח בקול שבור

״לואי אני מצטער... הייתי שיכור... לא ידעתי מה אני עושה-

זה שהיית שיכור זה לא תירוץ! אין לך מושג איך זה היה לשכב שם ולראות את העיניים החשוכות שלך שלא היה בהן שום רגש! כאילו לא היה אכפת לך בכלל!״

״ברור שאכפת לי!״ אמרתי, הפעם לא יכלתי לעצור בעד עצמי והתקרבתי, הוא נרתע שוב לאחור

״אם אכפת לך אז למה עשית את זה?!״ הטונים של השיחה הלכו ונהיו יותר יותר גבוהים, בכל פעם שהוא צעק הרגשתי את הלב שלי כואב יותר

״אני לא יודע!״ צעקתי, ניסיתי לשמור על איפוק אבל נמאס לי, אני בעצמי לא יודע למה עשיתי את זה ״אני פאקינג לא יודע לואי! אני מרגיש כל כך אידיוט!״ הוא הפסיק לבכות, נראה שתפסתי את תשומת ליבו ״בבקשה לואי.... אני כל כך מצטער! אני חתיכת זבל ואני מרגיש נורא! אין לי מושג למה עשיתי את זה!״ דמעה יחידה נזלה מעיניו הימנית ״אני לא מסוגל לראות אותך ככה! זה שובר לי את הלב! אתה בכלל ישנת בלילה?!״ הוא הסיט את מבטו

״לא״ הוא לחש ולא הביט לעיניי

״לואי בבקשה תסלח לי.... אני כל כך מצטער...״ ברגע הזה כבר לא יכלתי להחזיק את עצמי ודמעות בודדות ירדו לי מהעיניים

״א... אני״ הוא לחש, לא מביט בי

״בבקשה תסתכל עליי...״ לחשתי ולקחתי עוד צעד אליו, הפעם הוא לא נרתע, רק נשאר לעמוד במקום שלו, התקדמתי אליו והרמתי את מבטו מסנטרו ״בבקשה תסלח לי...״ לחשתי, ניגבתי את הדמעות שלו בעזרתי אגודלי והבטתי עמוק לעיניו, קירבתי קצת את ראשי אליו, רוצה לחוש במגע שפתיו על שלי, רוצה לטעום את הטעם הממכר שלו. הוא החזיק בחזה שלי והרחיק אותי ממנו

״אני לא יכול...״ ולפני שהספקתי לומר משהו הוא רץ ממני, טורק אחריו את דלת הכניסה ומשאיר אותי לבד

״פאק!״ צרחתי ונתתי אגרוף לקיר. הרסתי את זה שוב! למה אני כל כך מטומטם! אני פשוט בן אדם נוראי... הוא לא יסלח לי על זה בחיים!