עבר הרבה זמן מאז שדיברתי עם נייל, אני לא מצליח להירדם והמוח שלי לא מפסיק לעבוד. מיד אחרי שניתקנו וחזרתי למיטה התחלתי לחשוב על מתנה בשביל לואי, חשבתי על משהו... יש לי רעיון למתנה בשבילו, אני יודע שזה אולי יהיה מוקדם מדי אבל... הוא אהבת חיי... אני אוהב אותו יותר מהכל ואני רוצה אותו לכל החיים שלי, אני צריך אותו בכל שנייה לידי ואני לא יכול להתקדם צעד בלי לדעת שהוא עומד מאחוריי כדי לתפוס אותי אם אפול. חשבתי על זה הרבה, יש מצב שהוא יבהל ויברח ממני אבל יש גם מצב שהוא יסכים. אני מרגיש שזו המתנה המושלמת, אני יודע שהוא ישמח... אנחנו לא נהיה חייבים לקיים את זה מיד, יש לנו זמן... אנחנו עוד צעירים ואני לא ממהר לשום מקום. אני רק רוצה הבטחה שהוא שלי, מין חותם שירגיע אותי ויתן לי לדעת שהוא אך ורק שלי. אני יודע שאנשים יחשבו שזו החלטה פזיזה אבל זה פשוט מרגיש כל כך נכון...
קמתי מהמיטה ונעלתי את נעליי, יצאתי מהחדר ולקחתי את המפתחות לאוטו, לבשתי על עצמי את המעיל ויצאתי החוצה, פוגש בקור המקפיא ששורר בחוץ. נשמתי עמוק את האוויר הקר והתקדמתי לאוטו במהירות, מרגישים שכריסמס מגיע עוד מעט. התיישבתי בתוך האוטו והדלקתי את החימום במהירות, עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק, אני עושה את זה.
~~~~~
נסעתי במשך עשרים דקות לפני שראיתי את המקום אליו התכוונתי ללכת באופק. החניתי את המכונית מחוץ לחנות ודוממתי את המנוע, יוצא מהמכונית ומתקדם לעבר הכניסה. אני לא מאמין שאני באמת פה... בחיים לא חשבתי שאני אגיע לרגע הזה שאני הולך לקנות דבר כזה... בטח שלא ללואי. נכנסתי לתוך החנות והרגשתי את גופי מפשיר מהחימום החזק שפעל בתוך החנות. אף פעם לא הייתי בפנים, אף פעם לא הייתה לי סיבה להיכנס הנה... תמיד ראיתי אותה מבחוץ וקיוויתי שיום אחד עוד אכנס לפה. אני חייב להודות שהחנות הזאת יפה, היא כולה לבנה וכורסא בצבע ורוד בהיר נמצאת בפינתה, הקירות מקושטים בתמונות עם מסגרות בצבע זהב ודלפק זכוכית שקוף ניצב באמצע וחושף מספר תכשיטים. זו חנות שנחשבת יוקרתית ואני לא באמת יודע אם אני יכול להרשות לעצמי משהו מפה אבל ללואי מגיע את הטוב ביותר, אני לא מתכוון להתפשר בעניין הזה
"שלום" שמעתי קול נחמד מברך אותי ומיד הסתובבתי לכיוונו, כאשר הסתובבתי מבטי פגש באישה שאני מתאר לעצמי שהייתה בסביבות גיל השלושים. היא חייכה אליי חיוך נחמד ונראה שמחכה לדעת לשם מה נכנסתי, אני היחיד בחנות ואני מניח שבגלל הקור אף אחד לא יוצא מהבית וכולם מעדיפים להישאר בפנים
"היי" אמרתי והשתדלתי להיות מנומס, אני לא צריך שיעיפו אותי מפה ובנוסף אני לא מתכוון להיות גס רוח
"אתה צריך עזרה?" היא שאלה, החיוך לא יורד לשנייה מהפנים שלה וזה גורם לי להיות רגוע מעט, ציפיתי לפגוש מוכרת סנובית, כזאת שמפוצצת בכסף וחושבת שהכל בא בקלות בחיים
"האמת שכן" אמרתי, הייתי שמח להמשיך לחפש לבד אבל אני פשוט יודע שאני לא אסתדר בעצמי ובסוף אתייאש ובמילא אבקש עזרה
"מה אתה מחפש?" היא שאלה וסימנה לי לבוא אחריה, עקבתי אחריה והיא נעמדה מאחוריי דלפק הזכוכית שבתוכו מונחים כל מיני תכשיטי יוקרה, היא פתחה אותו בעדינות וחזרה להביט בי, מחכה לתשובתי
"טבעת" אמרתי, מרגיש את הלב שלי דופק בחוזקה רק מהצליל של המילה הזאת "טבעת נישואין"
~~~~~
~נק׳ מבט לואי~
קמתי מזיע והתנשמתי, זו הפעם השנייה הלילה שאני קם מסיוט. אני לא מפסיק לחשוב על מה שקרה לי בדרך לפה, זה פשוט לא עוזב אותי., התיישבתי והעברתי את ידי על פניי, משחרר נשימה מיואשת. אני לא מאמין שאני בכלל שוקל את האפשרות להיפרד ממנו כרגע... אני יודע שזה יהרוס אותי לעשות דבר כזה אבל אני בכל זאת לא יכול להפסיק לחשוב על כך שזה יכול לתקן את המשפחה שלי.... אני לא טיפש, אני יודע שהוא הפסיק לדבר עם כולם בגללי... אולי אם אני אפרד מהארי הוא יחזור לדבר עם כולם ונוכל לחזור לחיות חיים נורמאלים... זה מגיע לאחיות שלי, הן עדיין צעירות מדי בשביל להמשיך לגדול בלי אבא... הוא יכול לחזור עכשיו והכל יהפוך להיות טוב שוב... אמא לא תצטרך להמשיך לעבוד כל כך קשה בכדי לממן את הקולג' שלי בגלל שיהיה מי שיעזור לי עם כך. הכל תלוי בי עכשיו, זה החלטה שלי. זה או הארי או המשפחה שלי.
קמתי מהמיטה בעייפות ולקחתי איתי את המגבת שהייתה מונחת על הכיסא בצד החדר, אני חייב לעשות מקלחת... נכנסתי לחדר האמבטיה ולא טרחתי לסגור את הדלת, מאוחר עכשיו וכולם בטח כבר ישנים ממזמן... הורדתי מעצמי את הבוקסר שלבשתי שהיה רטוב מהזיעה שלי ומיהרתי להיכנס מתחת לזרם המים, התחיל להיות כל כך קר שלפעמים זה נדמה שאפשר ממש לקפוא.
ניסיתי לעצום את עיניי ולהתנתק מכל מחשבה אפשרית לכמה דקות אך כמובן שזה לא עבד ושוב מצאתי את עצמי חושב על הארי. לא מגיע לו שאעשה לו דבר כזה... הוא כל כך טוב אליי... אם אחליט שאנחנו נפרדים, איך אני אמור לבשר לו שבמקום לעבור לגור ביחד אנחנו מפרקים את החבילה בנינו? הוא יהיה הרוס מזה... אני הבטחתי לו שלא אפרד ממנו יותר בחיים... אני לא רוצה להיפרד ממנו בחיים...
למה אבא שלי היה חייב לחזור דווקא עכשיו? למה כל דבר טוב בחיים שלי נהרס?! איך אמשיך את חיי בלי הארי?! קשה לי להיות יום אחד בלעדיו אז לחשוב שאולי אצטרך להיות חיים שלמים בלעדיו גורם לצמרמורת לעבור גופי. איך אהיה מסוגל להמשיך את חיי בידיעה שהגבר שאני אוהב כבר לא שייך לי? ומה יהיה הלאה? הוא חושב שאם אפרד מהארי זה פשוט יגרום למשיכה המינית שלי תיעלם כאילו היא אף פעם לא הייתה קיימת?! מה הוא חושב לעצמו בדיוק?! שאני פשוט אקום בוקר אחד ואחליט שאני חוזר להיות סטרייט?! אלוהים זה לא עובד ככה!
אני חייב להחליט מה אני עומד לעשות... אני כל כך אוהב את הארי שזה כואב אבל בסופו של דבר שאני חושב על זה... הם המשפחה שלי. וככה גם הוא אבא שלי... בין אם אני אוהב את זה ובין אם לא. אני רק מקווה שתהיה לי הזדמנות לומר לו שאני כל כך מצטער... אבל אני צריך לחשוב על טובת כל אחד מבני המשפחה שלי, אני יודע שזה דפוק... תאמינו לי שאני מרגיש כל כך דפוק. בחיים לא הייתי חושב לעשות דבר כזה לולא האבא הנוראי שנפל בחלקי, זה כל כך לא מגיע לו. אלוהים... אין לו אפילו מושג שזה קרה.... אני פשוט הולך להפיל עליו את הפרידה הזאת משום מקום. הוא כל כך הולך לכעוס עליי... אבל זה בסדר, מותר לו... הוא אהבת חיי ואני בטוח הולך להצטער עד סוף חיי שאני עושה את זה אבל... אני הולך להיפרד מהארי, בדיוק מחר בבוקר.
YOU ARE READING
SHIT, maybe I missed you
Fanfiction𝕊ℍ𝕀𝕋,𝕞𝕒𝕪𝕓𝕖 𝕀 𝕞𝕚𝕤𝕤𝕖𝕕 𝕪𝕠𝕦? °°°°°°° -הושלם! -מכיל תכנים מיניים הקריאה על אחריותכם! -עונה שנייה בפרופיל שלי! •••••• גם אני מכיר את התחושה שאתה מרגיש כאשר בן אדם מחליט לקחת את הלב שלכם ולמחוץ אותו בין האצבעות שלו, בלי להסס, בלי לחשוב מ...
