תרשי לי

פרק שלושים ותשע

ברזיל, וואו ברזיל.
הרבה מעל הציפיות של כולנו, היום הולדת שלי מתקרבת ומאיימת בצעדי ענק, יומיים. הראש שלי עמוס במחשבות, אבל אני משתדלת לרוקן אותן לרוב. וברזיל, טוב היא עוזרת.

״כוסאמא שלך הלוואי עליי התחת הזה״ אגם מתלוננת שאני יוצאת עם הביקיני החדש, אני מחייכת במעט ביישנות שלא מתאימה לי, הביקיני הכחול עשה לי חסד עם הגוף.
״אפשר להעלות אותך שיקנאו בחברה הכי טובה שלי?״ אימרי אמר בחיוך ואני צחקתי,
אימרי תמיד פירגן לי ואני תמיד נהנתי מזה. בנים ללא ספק החברה הכי טובה להסתובב סביבה. הרמתי את המשקה שהזמנתי דקות אחדות לפניי בבר וחייכתי אל המצלמה.

את האמת שמאחוריי החיוך הזה היה די הרבה, הרצון שלי לטוס חזרה הבייתה גדל מיום ליום. זה אפילו מצחיק, אני במקום הכי מדהים בעולם. ובכל זאת מתגעגעת אליו,
אני מתחילה להשלים עם המצב- קשה לי בלעדיו. אני צריכה אותו.

״את לא מפסיקה לחשוב עליו אה?״ עומרי שואל בחיוך משועשע, אני מושכת בכתפיי. הוא יודע את התשובה.
״בדקנו, יש קרנבל היום. ביטלנו את ההוא ביום הולדת שלך״
הוא מילמל בכאילו פשטות ואני פערתי את עיניי.
אני כל כך אוהבת אותם, בלי מילים הם הבינו אותי, אני מחבקת את עומרי בחוזקה. הדמעות נופלות מעיניי ללא רצון והוא מגכח ומחבק אותי.
״אני לא מטומטם סור, האהבה שלכם גדולה יותר מידי כדי שתאבדו אחד את השני״ הוא ממלמל ואני מנשקת את לחיו בחיוך. יש לי חגיגה היום. ואחר כך? אלוהים גדול.

״מה לובשים?״ מיקה שואלת בלחץ ואני מחייכת. כמות הבגדים שהבאתי בשביל זה,
אני פותחת את המזוודה שעוד לא פרקתי בכלל מרוב התרגשות.
מוציאה את כמויות הסטים הפסיכיות שמילאו את המזוודה.
״מדהימה״ נועה ממלמלת על אחת מהשמלות,
מיקה מוציאה איזה שרוול ולוקחת טופ שקניתי אתמול שהתאים מדהים, הוסיפה סנדלים וקצת איפור, משקפי שמש.
אני הוצאתי את השמלה המתאימה, החלומית שתמיד דמיינתי אותי בתוכה, בברזיל.

״זין, לא מאמין שאני מתרגש״ עומרי אומר ואני צוחקת ואחריי כולם. החסר הרגשות האהוב עליי.
״זה בסדר, תמיד ראיתי את הצד הגיי בך, אבל אנחנו קהילה תומכת״ ליעד תפח על כתפו של עומרי כשהוא החליק לו כאפה אל העורף.

״טוב. חד פעמי, סמים קחו אבל אל תאבדו ראש. אני רוצה את כולם בראש טוב היום, תהנו ותשמחו. משהו קורה להרים טלפון ולצעוק. יאללה בוא נראה להם איך ישראלים חוגגים.״ אימרי אומר וכולם מהנהנים בחיוך, עומרי עוטף את ידו סביבי ואני מחייכת. המשקפי שמש נחות על פניי בעדינות,
מיקה מצלמת תמונה זריזה שלי ושל עומרי.

סערת רגשות שמתחוללת בי הייתה בלי מוסברת, תמיד הייתי ילדת מסיבות. מגיל שש עשרה מסיבות טבע היו האהובות עליי. לא הייתי ההגדרה של ילדה טובה, אני שותה ולא מתביישת בזה. אני נהנית, עם או בלי אלכוהול.
תמיד חלמתי על להיות כאן, והמציאות התעלתה על הדמיון,
הרעש, המוזיקה, הבגדים, הווייב בכללי השפיע על כולנו,
ולכמה שעות, כמעט יום שלם ששכחנו מכל הבעיות.
המוזיקה המדהימה של ברזיל עם הדי ג׳יי הפסיכי הזה.