תרשי לי

פרק עשרים ואחד

השלושה ימים האחרונים בסיני היו כנראה השמחים והמאושרים בחצי שנה האחרונה, ואין לי דרך לתאר לכם איך ההרגשה לבלות עשרים וארבע שבע עם האנשים הכי אהובים עליכם בעולם,
אני מניחה שכל החיים ביסודי ובחטיבה אני תמיד חיפשתי את עצמי וניסיתי להשתלב או לשנות את עצמי כדי להתאים לחבורות שונות, והעיניין המצחיק שלא הבנתי זה שכשמוצאים את האנשים הנכונים-לא מרגישים את הצורך לשנות את עצמכם כדי להתאים.

כמעט כל צעירה או נערה, במיוחד בגילאי החטיבה. מחפשת את עצמה, ואוהו כמה שהייתי במקום שלהן, חבל שצריך להבין שבסוף האנשים הנכונים יגיעו לבדם. אחד אחד. אימרי גדל איתי כמעט וכל הילדות, וככה למרות רוב האנשים שניסו להידחף אל תוך החבורה ולשנות את עצמם כדי שיתאימו אלינו- מצאנו אחד את השני בפינצטה.

כי משפחה לא בוחרים- אבל חברים כן, אז השתדלנו לעשות זאת בקפידה.

השלושה ימים האחרונים היו מלאי שמש, שכנראה הפכה אותי לכמעט סטפן לגר, אמרתי כמעט. השלושה ימים האחרונים היו מלאי שתייה וסיפורים מביכים.

ולצער כולנו, השלושה ימים הללו נגמרו. וכעת אנחנו בדרך חזרה, ויש לי עוד משמרת ארוכה בבר הערב. מראה לי כמה אני שונאת את מהלך החיים עצמם, דחוף חזרה לסיני.

"את עושה לי טוב, את עושה לי רע"
אימרי צוהל ואני מנענעת את גופי לצלילי הרדיו.

"תגידי, נתת לאורי את המספר?"
עומרי שואל ואני מהנהנת בחיוך, הכרנו חבורת בנים שללא ספק התלהבה מכל בחורה אצלנו. זה התחיל במדורה וקומזיץ קטן, אבל זה לא טיול אמיתי בסיני אם לא פוגשים לפחות חבורת ישראלים אחת,
הם התיישבו לידנו, עם סיפורים טובים, שתייה טובה, ותפוחי אדמה צלויים. לבקש יותר מזה?

"חיפשת לך איזה מסטול, מצאת. מילה אורי אחד הבחירות"
ליעד מוסיף ואני מגכחת ומניחה את ראשי על כתפו, בעודו משחק לי בשיער.

"יש ממולאים. נודר"
אימרי אומר אחרי כמה שניות שהוא מביט בטלפון, ואני חוטפת בשניות ורואה את השיחות הארוכות עם אמא שלי, אפילו לי אין כאלה. ולי היא לא הודיעה שיש ממולאים, אחלה. סדר עדיפויות הגיוני.

"תגידי, למה סער שלח לי הודעה?"
עומרי לוחש ומעביר אליי את הטלפון, אני מביטה בו בבלבול. למה שסער ירצה איתי קשר אחרי כל מה שהיה לפני שלושה ימים?

סער בוזגלו: אחי
סער בוזגלו: תעשה טובה יש מצב אני בא אליכם?

"אין לו אלוהים"
אני נדה בראשי ומגלגלת עיניים.
"אתה ממש לא אומר לו לבוא"
אני מבטלת שנייה לאחר מכן, יודעת שהאהבה של עומרי וסער גדולה מספיק כדי שעומרי יאשר לו את הבקשה.

"למה לא?"
הוא שואל בסתימות ואני מגכחת בבוז.

"לא רוצה לראות את הבן אלף הזה בסביבה שלי"
אני אומרת בפרצוף חמוץ.
"טוב לדעת שאת לא מי שחשבתי שאת"
אני מחקה אותו בזילזול וגוררת צחוק של עומרי.