תרשי לי

פרק ארבע עשרה

מוות, מוות היה נושא שהווה לי חתיכת חלק בחיים. וכנראה הדבר שהביא לי הכי הרבה כאב, הייתה לי חולשה לאנשים שחוו את הכאב הזה. אולי בגלל שזה קרה כל כך קרוב אליי,

הייתי הולכת מגיל 15 לשמוע סיפורים על חללי צהל, בגלל המקרה. המקרה שקרה לאימרי, הרגשתי את הלב יוצא. ישבתי עם המשפחות שלהם, כוס תה, ומיליוני דמעות שהציפו את עיניי. הם גיבורים, והם לא בחיים בגלל בני זונות שחושבים שאנחנו הרעים בסיפור- רק כי זה החינוך שנולדו אליו.

אני זוכרת את הביקור בבית משפחת סוויסה, כנראה הביקור הכי קשה שהיה לי בחיי, זה היה הביקור השני שלי בשנה שבה התחלתי את הנושא, ועוד לא הייתי בקיעה והיה לי קשה עד כאב לשמוע על הגיבורים שנפלו כדי שאני אשן בבטחה.

הבית היה מלא בתמונות ממוסגרות, הוא היה מלא שמחת חיים, אבל הבית היה ריק. כאילו כל אחד שנכנס מרגיש את החור שהשאיר, אני זוכרת שנכנסתי לבית. בוחנת את כולו, מתעלמת לגמרי מהאמא שמנפנפת בידייה. בחנתי את הכל, היו שם כמה דפים שנשארו מהצבא שלו, הם לא נגעו בכלום, הם לא הזיזו את הטבע נאות, שום דבר. כאילו חיו בתקווה שעוד הוא יחזור.

כשבאתי להתיישב בפינת האוכל, היא הזיזה אותי במהירות. התיישבתי במקום שלו, הינהנתי בהבנה בולעת את רוקי. אני יכולה לזכור את הבושה שהתפשטה בי, הרגשתי רע שבאתי לדבר על פצע פתוח. כאילו באתי לזרוע מעליהם מלח.

אני זוכרת את המילים שלה- אני זוכרת הכל.
"הייתה לי תחושת בטן, את יודעת כמו ששותים שוקו והבטן כואבת, אבל עדיין ממשיכים לשתות? כי למה להפסיק?"
היא דיברה אליי כמו אל ילדה קטנה, אני זוכרת את הלב שלי מתכווץ לנוכח הדמעות שלה.

"לא חשבתי שהוא יכול להשאיר חור כזה גדול, לפעמים אני מרגישה כבר לא חייה. כאילו הסיבה שלי לחיות אבדה לה שם, בעזה. נרצחה בין כל המחבלים יימח שמם"
היא אומרת בכאב, ואני מרגישה את עצמי מאבדת את זה. הלב שלי כואב פיזית.

"הוא היה הכל, אני שומעת אותו עד היום. יש לי את הפתקים שהוא כתב, ממש לפני שהוא נכנס לעזה. אני אביא לך לקרוא, חכי שנייה"
אני זוכרת את עצמי מתפללת שלא תביא, אני מרגישה את הדמעות. אבל אני צריכה להיות חזקה.

"זה- זה לחברה שלו"
היא רועדת ומגישה לי את המכתב המרופט, שעליו דמעות. כל כך הרבה דמעות.

' ירדני שלי, אהבה שלי. אמרו לי לכתוב מכתב, למקרה שלא אצא מכאן, למרות שאני יודע שאני אצא. כי אני מדמיין אותך שם מחכה לי, ואין מעל זה אהבת חיי.
אני רוצה שתכיני כבר כרטיס טיסה לכל מקום בעולם, אני רוצה שנחרוש את העולם. העיקר איתך,
בכל מקרה, המפקד כבר צועק עליי. והמצב פה לא מדהים.
ואני יודע שגם בנינו המצב לאחרונה לא בשמיים, ואני יודע שאת עצבנית עליי שאני לא הרבה בבית לידך, אבל אני עושה הכל כדי לשמור עלייך יפה שלי. ואני צריך שתשימי את זה בצד, כי אני צריך אותך איתי עכשיו יפה שלי.
אני צריך שתשלחי לי עוד כוחות שיעזרו לי, חיזוקים. כמו שרק את יודעת יפה שלי.
אם משהו קורה לי, אני רוצה שתמצאי לך איזה גבר טוב מבית טוב, אני רוצה שתשכחי ממני מהר, ושחס וחלילה לא תתאבלי עליי. אני רוצה שתחיי את החיים שלך, אני אסתכל בגאווה מלמעלה.
אני מעדיף למות כשעשיתי משהו משמעותי,
ואני יודע שעשיתי.
אני מגן עלייך, ואם משהו יקרה אני אגן עלייך מלמעלה.
אהבת חיי, אני אוהב אותך ברמה שאי אפשר לתאר במילים.'