תרשי לי

פרק שלושים

״סער חאלס״ אני כבר מרימה את הקול והוא מסתובב אליי בעצבים, הידיים שלו מתקמצות לאגרוף ואני רואה את איך שהוא מנסה לרסן את עצמו.

״תסבירי לי מה ההגיון שלך להמשיך ללכת לעבודה המזדיינת הזאת במקום שאני אסדר לך מקום הגיוני שלא ינסו לזיין אותך כל רגע שאת שם?״ הוא שואל בעצבים ואני מגלגלת עיניים כלא מאמינה.

״תסתכל איך אתה מדבר- תרגיע את עצמך. לא רוצה שתסדר לי עבודה, לא צריכה שום ׳קשרים׳ שלך סער. תקבל את זה או לא תקבל את זה. אין לי מה לעשות עם זה״ אני מרימה ידיים בייאוש והוא נאנח בעצבים מעיף איזו חולצה על הרצפה.

אני נעמדת ומתקדמת לכיוון הדלת, נמנעת מהשיחה הבלתי נסבלת הזאת. אם יש משהו שסער בחיים לא יבין זה העבודה של הברמנות, ורוב הריבים שלנו הם על העבודה הזאת. והוא לא יבין אף פעם את תחושת החופשיות שמרגישים שם. כן יש שם לא מעט אנסים או כאלה שמחפשים כמה סטוצים, אבל אני יודעת טוב מאוד להרחיק אותם שאני לא מעוניינת.
הוא לא יבין איך זה שבאים אלייך עם כל הבעיות ולרגע אתה מרגיש האדם בעל הכי הרבה מזל בכדור הארץ.

״נו סהר אל תלכי״ הוא צועק אך אני מתעלמת,
הוא רץ לעברי ואוחז בידי. אני מסתובבת אליו והוא מביט בי מיואש.
״אני מצטער פשוט-אני שונא שאת הולכת לשם״ הוא אומר בייאוש ואני מעלה את ידי ללטף את לחיו.

״אין לך מה, זה לא שאני מפלרטטת איתם, אני אוהבת להיות שם. ובכל מקרה, אני עם אימרי שם. הכל טוב״ אני מנסה להרגיע אותו אך לפי הפרצוף שלו הוא לא משוכנע כל כך.

״כאילו שאימרי ישים משהו עלייך שהוא ינסה להזרים כל אחת שם, חרמן״ הוא מתלונן ואני צוחקת ומכה את כתפו, טוב נו, אימרי באמת חרמן.

״לפחות תשארי לאכול איתי״ הוא מנסה לשכנע אותי ואני נאנחת. מתיישבת באי של מטבחו, אני כבר לא נאבדת בבית של סער. אבל הייתי, הרבה.
הבית שלו גדול ולטעמי מידי, אני יודעת שגם לטעמו זה ככה, ובסופו של יום אף אחד לא רוצה לחזור לשום בית לבד, לא קטן ולא גדול. והגדול לא ישפיע על ההרגשה, כי כסף לא גורם להיות שמחים. אולי קצת, אבל כשחוזרים הבייתה - ואתם לבד. שום כסף לא יגרום לכם לחייך.

״אני בטוח מנצחת אותך בשש בש, אני מלכה״ אני מכריזה כשאני רואה את השש בש מונח בפינה.

״ציצי קטן, חלומות גדולים.״ הוא לוחש ואני צוחקת ומכה בו.

״שתיקה יפה לחכמים סער״ אני מעירה והוא מגלגל עיניים.
״אז דברי״ הוא מחזיר ואני נאנחת, אי אפשר לנצח אותו.

״סרו, שיא הרצינות איתך- אם משהו קורה, לא משנה מה. את מתקשרת אליי, חסר לך אם לא. ואם מישהו מתחיל איתך תגידי לו שבבית מחכה לך יהלום.״ הוא מנחה אותי ואני מחייכת. מנשקת אותו בפה ועוזבת אותו, תמיד אהבתי לבוא לבר.
זו עבודה לגמרי סתמית, ללא ספק. כל האנשים שבאים לפה בורחים, או שרוצים סתם ערב שקט עם חברים. בשני המקרים הם אנשים שרוטים שיעבירו את הערב ביותר ממצחיק ומעניין.