תרשי לי

פרק שלוש עשרה

אהבה, המילה תמיד הצחיקה אותי. תמיד הייתה נראית לי משעממת, מורכבת מהאותיות כמעט הכי בנאליות, עם המשמעות שהחדירו לכם כבר מאז וגיל אפס. שטויות, אהבה זה זבל, חמש אותיות. אהבה זה חתיכת חרא אחד וגדול. לפחות ככה האמנתי, ככה האמנתי כל הזמן, כנראה בגלל שזה מה שהגברים הייתי איתם גרמו לי להאמין.

אהבה, ארבע אותיות. בנאלי, משעמם. לחוות אהבה, זה כנראה פיצוץ שלא מהעולם. חשבתי שאני בחורה שאוהבת, כי כבר בגן חובה התאהבתי, ואקסים רציניים היו לפחות שישה. אבל אז, אז אופק סיפר לי איך הוא מרגיש בזוגיות שלו, איך ליעד ואגם. הבנתי שבחיים לא חוויתי את הזוגיות המטורפת שכולם מדברים עלייה, לא חוויתי את זה. חשבתי- אבל שמעתי איך זה, ועכשיו אני מבינה שלא הייתי בחורה שאוהבת. הייתי אחת שמאמינה בזה, ומרוב האמונה. השתעבדה.

"בוזגלו"
קריאה נשמעת, והמאמן עומד שם, אני נאנחת ומודה לאלוהים, הוא קיים והוא איתי ברגעים האלה.

אני מתרחקת מסער בהזדמנות שניתנת לי והוא נאנח בתבוסה אל עבר המאמן, אני מנשקת בלחיו והוא מעלה חיוך קטן.

"בהצלחה"
אני ממלמלת והוא במהירות מעלה את הביטחון הקבוע שלו.

"אני מקדיש לך גול"
הוא קורא ואני מצחקקת.

"מה גול? לפחות שניים"
אני אומרת בחיוך גדול והוא יוצא במהירות למגרש, אני יוצאת אל השורההראשונה. אלוהים זה קרוב, כלכך קרוב שאני יכולה להבחין בסיבים של הדשא, הוא לא נורמלי.

"איך היה?"
עומרי שואל ואני מחייכת חיוך ששומר סוד, היה מעולה. הוא עובר את כל הציפיות, שזה רע, אבל אני אתעלם מזה להיום, היום אני נהנית.

"אלוהים אדירים, חלום שמתגשם. אני בשורה הראשונה, מכבי תל אביב, סער בוזגלו והבת שלי"
אבא שלי ממלמל כלא מאמין ואני צוחקת, אחריי עומרי, ועוד כמה מהשורה ששמעו את המילימולים המוזרים של אבי.

אנדרלין, זה המילה היחידה שאולי תצליח לתאר את מה שעובר בגוף שלי בזמן המשחק הזה, בכל פעם שהכדור מתקרב לשער של מכבי תל אביב אני נדרכת בבהלה. אני נראית כמו האהודים השרופים, אני דואגת לצעוק לסער שרק מחייך אליי את החיוך האהוב עליי, פאק.

סער תופס בכדור בין רגליו, במיומנות מטורפת והקריין כבר קופץ.
"הכדור ברגליים של קפטן נבחרת מכבי תל אביב, האם יהיה פה שער? הוא מתקרב אל השער. נראה איך ההגנה של באר שבע"
הקריין בעצמו כבר לא מתרכז.

ואני מתרוממת בצעקות הידד ביחד עם כל הקהל, סער מפריח לעברי נשיקה באוויר, ואני תופסת אותה ומקרבת ללב. אנחנו צוחקים, וזה מרגיש כאילו שנינו רק שם. אבל אני במהירות חוזרת למציאות המחורבנת- כל האוהדים מביטים בי בהלם. ואני יודעת שמחר יתחילו כבר השמועות, ופאק. הוא יראה את זה