תרשי לי

פרק ראשון

״יש היום אירוע חשוב, באים לפה מיטב הכדורגלנים. אתם מתקתקים הכל, מדברים אליהם בכבוד. כנראה שיהיו פה הרבה צלמים, את הרוב נתבקש להדוף.
גאיה לימור ודפנה, אני רוצה שתהיו בכניסה. תדאגו להושיב כל אחד בשולחן שלו, אתן לא מורידות את החיוך.״ ליאור מסביר וגאיה לימור ודפנה מהנהנות ומתחפפות להתארגן.

״ורד טל ואמיר אתם אחראיים על הדברים הטכניים, מוזיקה שתהיה הטובה ביותר. ״ הוא אומר והם מהנהנים .
סהר״ הוא מפנה את אצבעו אליי ״את הברמנית. בהמשך אני אוסיף לך עוד כמה שיעזרו לך כשתגיעי לפה. בנתיים לכי הבייתה להתארגן״ הוא מסביר לי ואני מהנהנת בחיוך.

אני לא חזקה במיוחד, אם בכלל. בתחום הכדורגל, מה שכן המשפחה שלי מעריצה גדולה של כל העולם הזה, והאחים שלי לא מפסיקים להתרוצץ במגרשי הכדורגל שמתחת לבית.

אני שונאת את הכדורגל, כנראה בגלל האנשים, או הניסיון שלי איתם והעבר שלי איתם.
לא עבר מצליח ולא מזהיר,
עבר שגרם לי לשנוא אחד אחד מהם.

״אני בבית״ אני צועקת אל עבר החלל הצנוע וצעקות וצחוקים נשמעים מיד. אמנם לא הייתי עשירה, הייתי ממוצעת. לכל אחד היה חדר משלו אך חלקנו אמבטייה משותפת. ולא גרנו בצפון תל אביב, אבל הבית שלנו היה הביתי והחמים ביותר שראיתי.
את הבישולים הריחו עד השכנים, ואת הקידוש בשישי שאליו היו מוזמנים כל הבאים. לא היה בכל בית.
וזה הספיק לי, בעצם. זה אפילו היה די והותר. לא היה חסר לי דבר, והייתי יותר ממאושרת בחלקי.

״סהרו!״ נשמעת צעקה ואני מתכופפת לדניאל הקטן.

״היי חבר קטן״ אני מחבקת את אחי בן השש, שבסך הכל בן שש. אבל תאמינו לי שאין על הגבר הקטנטן שלי.

״אתה יודע מי בא היום לבר?״ אני שואלת אותו והוא מביט בי בציפייה ובעיניים גדולות, הדבר שאיחד את כל המשפחה שלי היו העיניים הירוקות התמהות, שהשתנו לפי תאורה ומצב רוח. עד כמה מוזר זה נשמע? ככה יפייפה זה היה.

״מי?״ הוא שואל בקול ילדותי שגורם לי להעלות חיוך בשנייה.

״כל מיני קבוצות כדורגל״ אני מספרת מבלי להתעמק והוא פוקח את עיניו בתדהמה, זה מקסים לראות כמה הוא מעריץ אחד אחד שם. אבל כמה שאני שונאת אותם, או אותו.

״אני לא מאמין סהרו! את חייבת לבקש מהם בשבילי תמונה״ הוא מבקש ואני מחייכת.

״אם אני אצליח. מבטיחה״ נשקתי לראשו בזריזות.

מתקדמת אל עבר חדרי, בזריזות בוחרת באחת השמלות האהובות עליי. כחולה כהה שמשתלבת עם הצבע השזוף שלי,
היא צמודה ונגמרת באמצע הירך. אני מורחת מסקרה ואודם ניוד, אוספת בזריזות נעלי עקב עם עקב לא גבוה מידי. אוספת תיק קטן וארנק, ומוכנה.

״אני יוצאת״ אני מודיעה לאימי ומנשקת ללחייה.

״ביי סהרו, שמרי על עצמך״ היא מעירה בצעקה ואני מהנהנת ונועלת את דלת הבית.