תרשי לי

פרק ארבעים

אם אלוהים היה אומר לי שהוא נותן לי את הסיפור שלי קבוע מראש וידוע מראש הייתי מתבאסת.
בחיי זה כמו לראות סדרה מספויילרת מראש. הורס את ההתרגשות, ציפייה, לחץ, שמחה, עצב, בהלה ואת כל הרגשות שבאים ביחד עם זה.
אני חושבת שלחיות את הרגע זה מנטרה שלמדתי עם החיים ועם הזמן והגיל. ברגע שהבנתי שכשאנסה ירוק החיים שלי לא יהרסו, או שאתנשק עם אותו בחור במסיבה אני לא אהיה זונה אלא אספק את הצרכים שלי- כי בסופו של דבר גם אני בנאדם.

החיים מחולקים לפרקים מסויימים שמשלימים סיפור אחד,
כל פרק שלי בנה אותי וגם אם זה היה פרק שהייתי ברצפה- מה שיכול וסביר להניח שקרה לא פעם ולא פעמיים.
ביום שהכרתי את סער פתחתי לי פרק חדש, ממש כמעט ואפילו ספר חדש.
אני חושבת שאחד הדברים הקשים בלעבור הלאה מבנאדם זה להתרגל לבנאדם חדש, לדרך שהוא מגיב, לצורה שהוא מתעורר בה בבוקר, לאיך הוא אוכל ואיך הוא אוהב את הקפה שלו. מתום לקח לי זמן להתרגל לבנאדם אחר, המון זמן. ולא רק ממנו, אמנם העמדתי פנים לרוב שאני נורא חזקה ואופטימית היה לי גם קשה. פשוט לפעמים אני מכחישה עד שמקיימת. גם אם זה להגיד לעצמי שאני בסדר בסדר, בסוף אהיה בסדר..

עד שלא הכרתי את סער אני מניחה שלא לגמרי התגברתי על אף אחד מהאקסים שלי. ואולי אומרים שאין דבר כזה אהבה כמו אהבה ראשונה. אז תנו לי לנפץ לכם את הבועה, זה לא מתי באה האהבה, שנייה שלישית ראשונה אנאערף. זה הבנאדם שמגיע. אז הינה- האהבה הראשונה שלי היא לא האקס הראשון וגם לא השני ובמיוחד לא השלישי. היא סער. ללא ספק.

״מאוהב בכל אחד ואחד ממכם יא אללה״ אימרי מריע כשסער אימרי עומרי ליעד ואני מגיעים אל החלום שלנו. ואולי סער לא היה חלק בתיכנון. אבל הוא הפך להיות והשתלב מטורף איתנו.
והינה זה שוב אני עם החבורת אנשים שגורמת לי להרגיש הכי בבית בעולם.

״נודר נדר זאת הברזילאית שהחזיקה לי את הזין אתמול״ עומרי צועק בבהלה וגורר את הצחוק של כולנו, ללא ספק שבר לבבות ללא מעט ברזליאיות כאן...
אוי עומרי, מי גידל אותך.

עלה מעל לכל הציפיות, אני וסער רוקדים וזה מרגיש כאילו אנחנו בעולם משלנו שבו פתאום הכל טוב. כאילו איכשהו אלוהים מסדר הכל בסוף ואנחנו בסהכ צריכים לתת לו, בלי לחץ. הכל צ׳יל.
כנראה שהטיול משפיע עליי בכל זאת..

״סברי מרנן-״
״לחיים״
אנחנו עונים בפה אחד, בפייסטיים עם המשפחה והאנשים מהבית. אנחנו בזולה מסריחה נהנים מעל לכל הציפיות שלנו.
״אין יפים כאלה״
אמא שלי מחמיאה ואנחנו מחייכים, זה אמנם לא אווירת השישי שאנחנו רגילים אליה אבל כן שישי בטיול היה אווירה שמחה וכיפית. הכרנו חבורת ישראלים שוואלה עשתה לנו את ברזיל.
״שישי של האחושרמוטה״
אימרי מרים לנו צ׳ייסרים ואנחנו בבת אחת לוגמים. יא אללה.
ברזיל...

״היפה בנשים״  סער מביט בי ומחייך ואני פשוט לא מאמינה שהדבר הזה שלי.
״אנחנו באמת במקום הכי יפה בעולם״ אני אומרת והוא מהמהם להסכמה ומשלב את הידיים שלנו, אני מניחה את הראש שלי על החזה שלו.
״המאמן שלי התקשר אתמול״ הוא מספר ואני מביטה בו
״מה אמר?״
״את יודעת- לא פרשתי מהכדורגל, כן אמרתי לו שאני לא אמשיך אם הוא לא יתן לי את החופשה הזאת כי עבדתי קשה וכי יש סיבה. הוא נתן לי, אבל זה לא לתמיד. הוא רוצה שאני אחזור, יש איזה תקופת משחקים והם צריכים אותי״
הקול שלו טיפה אטום ואני לא מבינה מה הוא אומר לגבי זה, כן רואה את הפחד בעיניים שלו. למרות שאין סיבה אליו,
וויתרתי על סער פעם אחת. זה לא יקרה שוב.