לארי סטילינסון - הסוד

פרק 35

(התמונה של הארייייייי😍😍😍)

נקודת מבט הארי-

ישבתי בספה וראיתי סרטים, הדלת נפתחה והבנתי שלואי הגיע אחרי שהיה בבית הקפה עם לוטי, הייתי מסוקרן לדעת מה קרה גם, הוא סיפר שלוטי הייתה לחוצה. קמתי מהספה והלכתי לכיוון הדלת,
הופתעתי לראות את לוטי מאחורי לואי,

״היי״ אמרתי להם ושניהם הסתכלו אחד על השני ואז עליי, בידיה של לוטי היה כלב חמוד וקטן. הם לא קנו כלב נכון?

״אממ״ לואי התחיל להגיד והסתכל עליי,
״הכל בסדר?״ שאלתי והוא הניד עם ראשו,
״בואו נשב״ הוא אמר והוביל אותנו לסלון, התחלתי לחשוד. זה לא מתאים ללואי ולוטי בדרך כלל זרחנית וחייכנית, מה קורה פה?

״לוטי מה שלומך?״ שאלתי אותה והיא חייכה חיוך קטן, ״אמ הכל ב-בסדר״ היא אמרה בשקט, הסתכלתי על לואי ועשיתי לא פרצוף לא מובן, הוא עשה לי סימן חכה עם היד והקשבתי לו.
חיכיתי אבל אף אחד מהם לא התחיל לדבר כבר חמש דקות.

״אוקי. מה קרה?״ שאלתי לבסוף, שניהם הסתכלו עליי מיד, לאחר מכן אחד על השני וחזרו להביט ברצפה.
״מישהו מוכן לענות?״ שאלתי שוב, לואי הרים את ראשו,
״לוטי אני מספר לו, טוב?״ לואי שאל ולוטי הנהנה בלי ליצור קשר.
״הארי אבא שלנו, ה-הוא הרביץ ללוטי אחרי שהוא היה כאן בארוחה״ לואי אמר והסתכל עליי,
מה לעזעזל?
״הוא הרביץ ללוטי?״ שאלתי שוב כדי לוודא שאני שומע נכון, אין מצב.

״כן״ לוטי אמרה בקול שקט, היא הרימה טיפה משרוול החולצה והראתה לי סימנים כחולים ואדומים, לאחר מכן היא הרימה מעט את חולצתה ועל מותניה היו עוד סימנים. איך הוא יכל לעשות לה את זה? אני בשוק.

״ל-לוטי ז-זה...״ אמרתי והצבעתי עלייה, זה היה אדום. מאוד. מה הבן זונה הזה חשב לעצמו!?
״אני ארביץ לו כל כך חזק! מה לעזעזל הוא חושב?!?!״ אמרתי מהר בצעקה. לואי התקרב אליי והניח את ידו על ידי, אני כל כך עצבני, זה כל כך לא מגיע ללוטי.

״לוטי למה הוא הרביץ לך לעזעזל?״ שאלתי אותה והיא ניגבה דמעה שהחליקה לה במורד הלחי,
״הוא פשוט בא ודיבר איתי כרגיל, ואז הוא אמר כמה שאתם מטומטמים... ו..והוא התקדם אליי והרביץ לי״ היא אמרה והתעצבנתי עוד יותר, לואי ליטף את ידי וניסה להרגיע אותי.
״היא ביינתים נשארת פה. טוב?״ לואי שאל והנהנתי ישר,
״כן ברור, אין בעיה. וזה מסוכן אם היא תחזור לביתה, הוא יכול להגיע שוב.״ אמרתי להם.

״אמ הארי ריי נשאר כאן גם זה בסדר?״ לוטי שאלה אחרי כמה דקות, ריי?
״ריי?״ שאלתי אותה והיא הסתכלה על הכלב שלה. הבנתי, ריי זה הכלב שלה. אין מצב שהוא נשאר כאן.
״לא! אין מצב.״ קבעתי והסתכלתי על ריי שקישקש בזנבו,
״הארי בבקשה, אני אנקה אחריו ואוציא אותו לטיולים, אתה בכלל לא תרגיש שהוא בבית, אני לא יכולה להישאר כאן בלעדיו.״ לוטי התחננה ושקלתי את זה. באמת.
אבל אני לא רוצה כלב בבית, לואי מנסה כל הזמן לשכנע אותי ואני אף פעם לא מסכים, הסתכלתי על לואי שהנהן אליי עם חיוך מתוק על שפתיו. אני לא יודע מה לעשות
״בבקשה הארי זה רק זמני, אני אסע להביא לו את האוכל והמים שלו מהבית שלי ואתם לא תצטרכו לדאוג לכלום, אני מנסה להרגיל אותו לעשות קקי ופיפי רק בחוץ, בבקשה!״ היא המשיכה.
מה יש לי להפסיד?
״אוקי, אני מסכים, אבל לוטי את מבטיחה לדאוג לו!״ אמרתי לה עם אצבע מורמת לכיוונה והיא מיד חייכה, זו הלוטי שאני מכיר!! לא לוטי עצובה בלי חיוך!