לארי סטילינסון - הסוד

אפילוג

״לואי! תעזוב את העוגה כבר ותלך לאמה!״ הארי צעק עליי בפעם השלישית,

״תלך אתה אני אוכל!״ ״לואי אני נשבע שאני אזיין אותך תלך כבר לאמה!!״ (הארי ישובבון תירגע ה.כ.)
״אני לא אתנגד אתה יודע״ הארי עשה לי פרצוף והסתובב לחדר, נאנחתי ועזבתי את עוגת השוקולד, התקדמתי למדרגות ונכנסתי לחדר של אמה, היא הסתכלה על התקרה,

״אבא?״

היא שאלה ברכות והתיישבתי לידה, ״למה אבא אומר שהוא יזיין אותך? הוא מזיין אותך? הוא צעק עלייך. אני שומעת, למה אתם רבים?״ היא שאלה מהר מלא שאלות ואני פערתי את עיניי לשאלות שלה, היא רק בת 5!
״אמה, יפה שלי, אנחנו לא רבים, זה בצחוק. לפעמים אנחנו כן רבים אבל משלימים, ולפעמים אנחנו צועקים אחד על השני, אבל הכל בסדר מתוקה שלי, הכל בסדר.״

״אבא הארי כועס עלייך?״ היא שאלה בשקט,
״לא. טוב..אולי כן, זאת אומרת, אני אכלתי את כל העוגת שוקולד ולא עליתי להיות איתך כאן והוא התעצבן אבל אני אדבר איתו״ אמרתי יותר לעצמי מאשר אלייה,
״אז הוא לא יזיין אותך, נכון?״ היא המשיכה לשאול, אני עוד אמות מכל השאלות שלה, מגיל צעיר היא הייתה סקרנית לכל דבר, על הכל יש לה שאלות, לפעמים זה טוב ומועיל ולפעמים פחות. צבע העיינים שלה הוא ירוק, כמו של הארי ושיערה חום, גם דומה להארי, אבל היא דומה לי באישיות, רק שהיא לא ביישנית. ממש לא.

״אמה מתוקה שלי, לילה טוב! מי את רוצה שיקח אותך לגן מחר?״ שאלתי בשקט והתעלמתי מהשאלה שלה. ״אתה והארי״ היא ענתה בשקט, ״שנינו?״ שאלתי והיא הנהנה, ״אוקי, ננסה, לילה טוב יפיופה״ לחשתי ונישקתי את מצחה, ״לילה טוב אבא״ היא אמרה ויצאתי מהחדר.

ירדתי חזרה למטבח, מסתכל על השיש ולא רואה את עוגת השוקולד, ״הארי איפה העוגה?״ אמרתי/צעקתי לו והוא לא ענה. עליתי חזרה למעלה ופניתי לחדר שלי ושל הארי, שומע רעש של מים באמבטיה, התיישבתי על המיטה וחיכיתי להארי, אני צריך להתנצל אבל אני מקווה שהוא מבין, אולי באמת הייתי חצוף ממקודם, זה לא מגיע להארי, הוא עובד קשה כל כך והוא תמיד תומך בי, אני צריך להשתפר.

לפתע הדלת נפתחה והארי יצא ממנה ערום, המון אדים יצאו אחריו מהאמבטיה וזה אומר שהוא עצבני, עצוב או מבואס, תמיד שהוא מתקלח עם מים רותחים זה אומר את זה. ועכשיו, כנראה שעשיתי את שלושת הדברים שהוא הכי שונא.

״אני- הארי אני מצטער״ אמרתי לו בשקט והוא מיד הסתכל עליי,
״הו לואי לא ראיתי שאתה כאן״ הוא אמר כשהתחת שלו מופנה לפרצוף שלי, גיחכתי והלכתי טיפה אחורה, נשען על הקיר,
״הארי סליחה אני יודע שיצאתי חצוף פשוט העוגה הייתה טעימה ולא היה לי כוח לעלות לאמה, אני לא רציתי להכעיס אותך ואני יודע שאני תלותי ותינוק אני- סליחה״ אמרתי מלא דברים במהירות והארי התיישב על המיטה לידי רק עם תחתונים ושיער נוטף מים.
״אתה לא צריך להתנצל, פשוט אמרתי לך שלוש פעמים לעלות ולא עלית ואתה יודע שאני עייף כל כך-״
״כן אני יודע מצטער, אתה יודע שאמה שאלה אותי אם אתה מזיי-״ לא הספקתי להשלים את המשפט והארי נישק את שפתיי,
הוא נשך את שפתיי טיפה ופתחתי לו את פי, הלשונות שלנו מיד התחברו אחת עם השנייה ונשכבתי אחורה כך שהארי שוכב בין רגליי,
״כן לואי מה אמה אמרה?״
״הו מה? אה, שאתה מזיין אותי ואם אתה מזיין אותי כי היא שמעה את השיחה שלנו מקודם״ אמרתי לו מבולבל, ״מה אתה אומר״ הוא אמר וחיברתי את שפתינו שוב לנשיקה רעבה, בחיים לא יימאס לי מהארי,
כולם תמיד אומרים שלפעמים אהבה נפסקת, שלפעמים זה כבר לא זה. אבל לא, איתי ועם הארי זה יהיה לתמיד, אני יודע את זה.
לא משנה כמה הוא מעצבן אותי ולא משנה כמה אני מעצבן אותו, תמיד נמצא את דרכינו אחד לשני שוב. הוא הציל אותי כל כך הרבה פעמים בחיים, אף אחד אחר לא היה שם בשבילי.
נכון, הוא היה הראשון שלי, אבל הוא יהיה גם האחרון, אף אחד אחר לא משתווה לכמה שהארי חשוב לי, אולי אמה, הנסיכה שלנו,-
״לואי״ הארי אמר והסתכל עליי מלמעלה, ״על מה אתה חושב פתאום?״ הוא שאל ונישק את צווארי, ״על כמה שאני אוהב אותך״ עניתי לו והוא עזר את צווארי והסתכל עליי,
״גם אני אוהב אותך״ הוא ענה וחיברנו את שפתינו שוב.