"לואי מאמי, מי זה הארי באמת?" אמא שלי שאלה אותי פתאום, הדופק שלי מיד עלה פי 4 והתחלתי להזיע, אני אמור לספר לה שאני גיי עכשיו, למה היא חייבת לקרוא אותי כאילו אני שקוף, היא תמיד יודעת מה אני מרגיש, אני לא יודע איך היא תגיב ומה אם היא לא תאהב את זה, מה אם היא תגיד שזה רע? מה אם היא לא תאהב אותי יותר?
"למה את מתכוונת?" שאלתי אותה והיא הסתכלה עליי עם חיוך נעים, "מי הוא הארי בשבילך?" היא שאלה והבנתי ישר למה היא מתכוונת, "הוא .." מלמלתי, "הוא סוג של חבר" אמרתי לה והיא המשיכה לחייך, "איזה סוג של חבר?״ היא שאלה שוב, ידעתי שהיא לא תעזוב אותי עד שאני אגיד לה את זה אז פשוט אמרתי,"אמא ... אני אוהב אותך, ואת תמיד יכולה לקרוא אותי, אפילו אם אני ישן את יודעת על מה אני חושב, אני מקווה שזה לא ישנה כלום לגביי הדעה שלך עליי אבל אני הומו״ אמרתי לה והיא חייכה ״זה בסדר חמוד שלי, אני אף פעם לא אשפוט אותך שונה, לא על מי אתה אוהב ומי לא, אני גם אוהבת אותך ותמיד אוהב״ היא אמרה ופתחה את זרועותיה כדי שאני אביא לה חיבוק, מיד קמתי והבאתי לה עוד חיבוק ענקי כמו ממקודם, "תודה אמא זה לא מובן מאליו" אמרתי לה והיא צחקה, "בו באר, אני תמיד ידעתי את זה עלייך פשוט חיכיתי לרגע המתאים בשבילך לספר לי, אני בחיים לא אשפוט אותך, אני אוהב אותך לא משנה מה. אתה הבן שלי.״ היא אמרה והייתי שמח אבל גם עצוב, איך זה שכולם יודע את זה עליי אפילו מבלי שאני מספר להם, אני לא עד כדי כך שקוף. "תודה אמא, אבל באמת אני עד כדי כך שקוף שכולם כבר החליטו על ידיי עצמם שאני גיי?״ שאלתי בעצב והשפלתי את ראשי ״תרים את הראש שלך בו באר, אל תוריד אותו אף פעם אתה לא צריך להיות נבוך אף פעם, אתה מי שאתה ומי שיש לו בעיה איתך זה בעיה שלו״ היא אמרה וזה הזכיר לי שהארי תמיד אומר לי להרים את הראש וזה גרם לי לחייך, "אוקיי אמא תודה" חייכתי חיוך שחשף את שייני, צחקקתי ומשכתי אותה לחיבוק. הרבה זמן לא היה לי זמן איכות כזה עם אמא שלי ואני ממש שמח שהכרתי לה את הארי.
------------------------------------------------- -----------
נקודת מבט הארי׳ -
הלכתי הביתה אחרי שביקרתי את אמא של לואי בבית החולים, הרגשתי שהייתי צריך ללכת כדי לתת להם לדבר.
כשחזרתי הביתה נכנסתי עם חיוך לבית "אדוארד?" אמא שלי שאלה מהמטבח ולא הצלחתי להוריד את החיוך מפניי. "אתה שם לב שבזמן האחרון אתה כל הזמן מחייך? "היא שאלה אותי המשכתי לחייך וקצת גיחכתי," אממ ... לא? "אמרתי לה במבט שמח ושואל,היא רק המשיכה להסתכל עליי בחיוך והזמינה אותי לאכול איתה בשולחן.
התיישבתי לידה והיא סיפרה לי מה היה אצלה בעבודה היום אך לא הפסקתי לחשוב על לואי, "ומה איתך הארי? "היא שאלה והסיחה את דעתי מלואי, "איך עבר עלייך היום? אתה מסתדר בבית הספר החדש?״ היא המשיכה לשאול והסתכלה עליי, "אתה לא עושה בעיות כמו בבית ספר הישן נכון?" היא שאלה במבט דואג, "את הבטחת לא לדבר על זה יותר "אמרתי לה בעצבנות והפסקתי לאכול, ״נכון אבל לא דיברת איתי בזמן האחרון וזה לא שיש משהו שאתה מסתיר נכון? "היא אמרה ונעשיתי רק יותר עצבני "הארולד אני רק דואגת לך, אני לא מנסה לעצבן אותך או משהו רק סתם מתעניינת״ היא אמרה במבט מצטער, "סליחה ששאלתי לא הייתי אמורה לשאול" היא אמרה, ״אבל שאלת״ אמרתי בגלגול עיניים ועצרתי לרגע כדי לא להתעצבן. "אני כבר לא רעב״ אמרתי לה קמתי מהשולחן ועליתי לחדר, טרקתי את הדלת וישבתי על הריצפה, כל העצבים שלי עלו באותו רגע ולא יכולתי לשלוט בזה, אני צריך את לואי שיהיה איתי עכשיו.
קמתי ולקחתי את הפאלפון שלי מהשולחן שלי ומהר התקשרתי ללואי.
"הארי? "לואי שאל בפאלפון, "לואי אני צריך אותך עכשיו אתה יכול לבוא?" שאלתי קצת עצבני ועצוב. "מה קרה ?? "הוא שאל בדאגה ולא רציתי לדבר על זה, לא רציתי לדבר על זה עם אף אחד, מה שהיה בעבר נשאר בעבר ולא צריך שעוד אנשים ידעו על זה.
"אני פשוט צריך אותך לידי אתה יכול לבוא? "שאלתי אותו שוב והוא לא ענה, "כן אני אשתדל לבוא כמה שיותר מוקדם" הוא אמר וניתקתי את השיחה, עדיין הייתי ממש עצבני ולא הצלחתי להירגע התיישבתי על הריצפה שוב ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי הייתי כל כך עצבני שסגרתי את ידיי לאגרוף והתחיל לרדת לי דם מרוב החוזק, זה בכלל לא כאב אבל היו סימנים מאוד בולטים בכף היד שלי.
פתאום מישהו תקתק בדלת, הנחתי שזה לואי אבל לא יכולתי לדעת בוודאות, על היד שלי היה דם, יחסית הרבה דם ולא רציתי שיראו אותי ככה, לא רציתי ששוב יחשבו שאני משוגע.
"הארי תתן לי להיכנס אני יודע שאתה שם״ לואי אמר בקול נבוך אבל זה היה נשמע כאילו הוא מצווה עליי לפתוח את הדלת.
בסוף פתחתי לו את הדלת כשהידיים שלי היו מאחורי הגב שלי, לא רציתי להראות לו מה קרה, ידעתי שהוא יגלה באיזשהו שלב אבל לא רציתי שזה יהיה עכשיו.
"מה קרה הארי?" הוא שאל בקול מודאג ורק מלשמוע את הקול שלו נרגעתי טיפה, "כ...כלום" אמרתי לו והלכתי אחורה כמו פינגווין שהידיים שלי עדיין מאחוריי. "מה יש לך מאחורי היידים?" לפתע הוא שאל, "כלום לואי" אמרתי לו והורדתי את מבטי, "הארי תראה לי" הוא ביקש והסתכל עליי כשהוא עדיין עומד ואני יושב. ״אני.. אני לא רוצה" אמרתי לו והוא התיישב לידי ומיד הסתובבתי לתנוחה שרק הבטן שלי מלפניו.
"הארי תראה לי" הוא ציווה עלי, "כמו שאתה רוצה לעזור לי גם אני רוצה לעזור לך" הוא אמר בקול נעים, "אבלל ... אבל אתה לא יכול" אמרתי לו והייתי שנייה מלבכות. "מה זאת אומרת?" הוא שאל והראיתי לו את היידים שלי, "האריי" הוא אמר בקול מודאג, "מה עשית לעצמך ????" הוא שאל במהרה והסתכל עליי. "אני לא יודע איך זה קרה" אמרתי לו ודמעה זלגה מעייני. "בוא הארי אני אעזור לך לשטוף את זה" הוא אמר ולא הבנתי למה הוא לא שואל יותר שאלות, הייתי בטוח שהוא הולך לחקור אותי עכשיו.
קמנו ושטפתי את הידיים או יותר נכון הוא שטף ואני רק הסתכלתי עליו, הוא סיים לשטוף והדימום גם הפסיק לרדת, "סליחה לואי" אמרתי לו והוא הנהן "הכל בסדר הארי אין לך על מה להצטער, אתה רוצה לספר לי מה קרה?" הוא שאל והנהנתי.
הלכנו לשבת על המיטה שלי "נכנסתי הביתה עם חיוך, אמא שלי הייתה במטבח ודיברנו, אכלנו ביחד ארוחת ערב עד שהיא שאלה אותי שאלה אישית שהיא הבטיחה שהיא לא תדבר על הנושא הזה יותר, התעצבנתי ועליתי לחדר מהר, התקשרתי אלייך ועד שבאת התעצבנתי יותר וזה מה שקרה" אמרתי לו והתחלתי קצת לדמוע, "אוקי אני מבין הארי" לואי אמר לי וחיבק אותי שוב, "אל תבכה הארי אני לא אוהב שאתה בוכה כי אז גם אני בוכה ואני לא רוצה לבכות במיוחד אחרי שיצאתי היום מהארון מול אמא שלי" לואי אמר וצחקתי, "מה באמת עשית את זה?" שאלתי אותו במבט מופתע בזמן שגם בכיתי וגם צחקתי, "כן" הוא אמר בגאווה, "בגללי?" שאלתי אותו והוא היה בשקט לכמה שניות "בגללנו" הוא אמר לפתע ולא יכולתי לעצור את עצמי מלהסתער עליו, ישר הצמדתי את שפתיי לשלו לנשיקה לוהטת, אחזתי במותניו והצמדתי אותם אליי, גניחה קטנה יצאה מפיו מה שאפשר לי להכניס את לשוני אל תוך פיו וכך עשיתי, בהתחלה הוא קצת התרחק אבל אז התקרב שוב, ריחקתי את שפתיי משלו ועברתי לצווארו, הוא שוב גנח מה שגרם לי לחייך בגאווה ובאותו הזמן עברתי לנשק אותו מאחורי אוזנו בנקודה הרגישה שלו לאחר כמה שניות הוא עצר אותי ואמר ״עדיין לא הארי" הוא אמר והנהנתי, "אל תדאג אני בחיים לא אעשה משהו ללא רשותך" אמרתי לו ונישקתי אותו עוד כמה נשיקות, עד שהתרחקנו "אתה רוצה לישון אצלי?" שאלתי אותו והוא חשב, "אני לא יכול אני חייב להיות בבית ולשמור גם על אחיות שלי וגם מחר יש בית ספר" הוא אמר והנהנתי, "אוקי אז ניפגש מחר בבית ספר" אמרתי לו. כעבור כמה דקות שישבנו מחובקים הוא אמר ״הארי?", ״כן?״ ״תלך לבקש סליחה מאמא שלך היא נעלבה ממך" לואי אמר וידעתי שהוא צודק אבל חוץ מזה זה לא היה עניינו, רציתי להגיד לו את זה אבל זה רק היה גורם למתיחות אז לא אמרתי לו ורק הנהנתי.
"ביי הארי" לואי אמר והדביק נשיקה קטנה לשפתיי, ״ביי לואי" אמרתי לו בחיוך וסגרתי את הדלת אחרי שהוא יצא.
------------------------------------
מה אתן אומרות על הפרק?
סליחה שלא העלתי אתמול פשוט יש לי פחות זמן אבל אני אנסה לכתוב כמה שיותר❤️❤️❤️❤️
YOU ARE READING
לארי סטילינסון - הסוד
Random**גמור** סיפור על לואי והארי 💙💚 מכיל: תכנים מיניים אלימות שפה גסה בבקשה אל תקראו את זה אם אתם 12- מזהירה מראש הם שתי חרמנים**
