פרק 37

906 77 37
                                    

״לוטי! תצאי כבר מהאוטו!!!״ צעקתי ללוטי בפעם המאה, היא לא מקשיבה לי.
רשמתי אותנו לסדנא להגנה עצמית. אני חושב שזה יעזור לה, אבל אנחנו כבר מאחרים בעשר דקות!

״לוטי הם לא נושכים שם! זה רק כדי ללמד אותך, אני גם איתך שם. את לא צריכה לפחד, הכל בסדר ואני איתך!״ אמרתי לה, כבר מתוסכל.
״לואי אל תעזוב אותי אוקי??״  היא אמרה והנהנתי,

היא עדיין גרה אצלנו, מארק בכלא, להרבה זמן! שירקב שם!!!
לוטי גרה אצלנו והיא עדיין בטראומה, אני משתדל להבין אותה ולדאוג לה תמיד, וכך גם הארי. הארי!! החתונה שלנו מתקרבת!

״לואי תביא לי יד״ לוטי אמרה לי והבאתי לה את היד שלי.
לוטי לפעמים יכולה להיות כזאת תלותית, אלוהים!! אני דואג לה כל כך ברמה שהיא אפילו לא יכולה להבין! והיא כל היום מפחדת מדברים רנדומליים ואנשים רנדומליים שעוברים ברחוב, אני לא רוצה לדעת מה עובר לה בראש, אני יודע שהיא מפחדת ממש וזה מעציב אותי. מאז שהבטחתי לעצמי שאני דואג לה אני כל כך מותש, זה מעייף כל כך. אולי אני לא מראה את זה אבל זה קשה, בגלל זה עלה לי הרעיון לקחת אותה לסדנא להגנה עצמית, אני מקווה שזה יעזור.
מארק כבר בכלא חודש, עלי ועל הארי עוברת תקופה לא קלה במיוחד, תמיד דואגים ללוטי ובודקים שהיא בסדר.
בהתחלה היו לה גם סיוטים והיא הייתה מעירה אותנו מתוך השינה, ממש כמו תינוקת, דמיינתי אותי ואת הארי כשהתינוקת מעירה אותנו כבר הרבה פעמים, (אמאלה לואי איזה קיטשי אתה ה.כ.) ואני נשבע שזה דומה.

״לואי למה המקום הזה נראה נטוש? אתה בטוח שזה כאן? מה אם זה מישהו מתחזה שרצה שנגיע לכאן בכוונה? תראה כמה מדרגות יש כאן! אם נצרח אף אחד לא ישמע אותנו!״ לוטי מלמלה בלחץ,
״לוטי, לעזעזל, אמרתי לך שאני דואג לך, אף אחד לא יבוא , בואי נתקדם כבר, הם למעלה ואנחנו מאחרים״ אמרתי לה והמשכנו לעלות, מחזיקים ידיים.

״ל-לואי מה״ לוטי מלמלה ועצרה כששמענו צעקה חזקה ורועשת מלמעלה, אני לא אשקר שזה לא הרתיע אותי. אבל אני בטוח שזה בסדר.

״אל תדאגי לוט, בואי נמשיך לעלות״ עניתי לה בשקט,
לפתע נשמעה עוד צרחה, צורמת, נבהלתי וכך גם לוטי, מי לעזעזל צורח ככה?!

״אוקי לוטי הגענו, ניכנס ולא, אני לא אעזוב אותך אוקיי?״
ביקשתי אישור ממנה והיא הנהנה.

נכנסנו ופתאום הייתה עוד צרחה מבפנים, לעזעזל עם הצרחות האלו!! אני עוד אהיה חירש בגללהן.

״שלום ואתם?״ לפתע מישהי שנראתה כמו מדריכה התקרבה אלינו, לוטי חיזקה את אחיזתה בידי ואני בשלה כדי להרגיע אותה,

״לואי ולוטי טומלינסון״ עניתי לה עם חיוך והיא חייכה והנהנה אליי,
״אוקי שלום, אתם מוזמנים להצטרף, אנחנו בדיוק התאמנו על איך לצעוק כשמישהו תוקף אותנו, ולא לקפוא במקום,
אני אבקש מדנה להדגים לכם שוב איך לצרוח חזק מכיוון שאיחרתם. זה מאוד חשוב״ המדריכה אמרה וחייכתי חיוך קטן, שוב הצרחות האלו אלוהים, אני כל כך עייף.

לארי סטילינסון - הסודWhere stories live. Discover now